כאוס בגן וכאוס בחיים

היי יקרים מה שלומכם?

גל החום הזה אמור להשתפר מחר, אז אל תאבדו תקווה!

הזיקית שמתארחת אצלי נעלמה למשך יומיים. חיפשתי וחיפשתי בכול זאת מדובר בזיקית, המומחית הגדולה להסוואות ואחרי שכבר התבעסתי קלות שהיא בחרה ללכת ולשחק במקום אחר, הינה היא שוב חזרה. הבוקר צפיתי בה בשעת ארוחת הבוקר שלה. זה פשוט מדהים לראות, אתם יודעים שאורך הלשון שלה הוא יותר מאשר כול אורך גופה (בלי הזנב)? היא פשוט יורה את הלשון במהירות מדהימה ותופסת את החרק האומלל מבלי שזה בכלל מספיק להבין מה נחת עליו. ואני שואלת את עצמי איך זה שהיא לא מתבלבלת לפעמים ויורה את הלשון האימתנית הזו כלפי דבורה או צרעה?

בהמשך ישבתי לי לקפה של בוקר מתחת לעץ הפלטופורום בקצה החלקה שלי שמביטה לשדות. עץ הפלטופורום ("שלטית מסופקת" בעברית, תלונות על השם המוזר מוזמנים להפנות לאקדמיה ללשון), פורח עכשיו באשכולות צהובים גדולים שמפיצים ריח מתקתק. הפריחה הזו מושכת אליה שלל של דבורים, זבובים, חרקים, פרפרים, ציפורים ושאר מעופפים, והחלל מתחת לעץ מלא כולו בזמזום וצפצוף מסוגים שונים ממש אורגיה של חיים ושמחה. ממול מקפצים להם כמה פשושים. אני מתה על הציפור הזו. כל כך קטנה, אבל קפצנית, רעשנית ועליזה. בשדה שמולי רואים הרבה פרפרים שמנצלים את ההזדמנות להתפרפר לפני השעות החמות, ואני מרגישה שכל העולם סביבי מלא חיים ואנרגיה.

בשביל לאפשר גן שיש בו הרבה חיים, הרבה ביקורים של בעלי חיים שונים, צריך להרשות לגן להיות קצת מבולגן. לתת לשיחים לגדול כך שיתאפשר סבך למסתור לבעלי חיים קטנים כמו קיפודים,זיקיות, לטאות וצבים. צריך לתת לפריחה של השיחים והעצים לבוא לידי ביטוי מלא ולא לגזום אותה בצורה מסודרת, כדי שתמשוך פרפרים, ציפורים וחרקים שונים. יש לאפשר לצמחים להתערבב קצת אחד בתוך השני ולא לשמור על גיזום מסודר ומדוקדק, בקיצור צריך לאפשר לגן קצת להתפרע, לחיות, להיות מבולגן.

בתחושה שלי גם בבתים שיש בהם איזה אי סדר נינוח, איזה בלגן קטן, אי שמירה על הקווים, נינוחות ומרופטות קלה, גם שם תחושת החיים גדולה יותר. ואני חושבת שכך זה גם בחיים שלנו או שלי לפחות. דווקא בתקופות של כאוס קל, של בלגן, כאשר אזור הנוחות שלי מאותגר, כאשר הדברים לא הולכים דווקא כמו שאני רוצה, אין סדר והתנהלות מתוכננת, דווקא אז תחושת החיות והאנרגיה גבוהה יותר.

אולי השמירה על הסדר המוקפד מדי בחיים שלנו, כמו השמירה על הסדר בגינה, דווקא מדכא ולא מאפשר את יצירת החיים?

אולי דווקא אותו בלגן קל, אותו סבך פורח הוא זה שמושך לחיינו את הפרפרים והציפורים?

את המתנות הקטנות שעושות לנו את הכול הרבה יותר עשיר, מגוון פורה וחי?

אולי הפחד הגדול שלנו מתקופות של כאוס, הפחד שאי הסדר יבלע אותנו, יטלטל אותנו, יערער את עולמנו הבטוח, בעצם לא מאפשר לנו ליהנות מהחיים ומהשינויים ומהצמיחה שמצב כזה יכול לאפשר?

חיבוק גדול יקרים,

דבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s