שלום יקרים, מה שלומכם? נו, אז איך עבר הפסח? קצב החיים שלנו כזה מטורף שאירוע שחגגנו רק לפני שבועיים נראה כבר כל כך רחוק, כאילו היה ממש מזמן. ליל הסדר שחגגתי עם חברים בדרום היה ממש טוב, ובעיקר היה טוב פשוט להיזכר כמה זה כייף לבלות כמה ימים בשקט של המדבר. רק אוהל ( ומזרון, ושמיכת פוך, וכרית נוצות מהבית 🙂 בכל זאת אנחנו כבר לא בני 16), ואוכל ומים, חברים טובים מסביב והרבה כוכבים למעלה. זהו, ומה בעצם אנחנו צריכים יותר ? הייתה חבורה מקסימה של אנשים נפלאים, חלק הכרתי מהעבר, וחלק הכרתי שם. היה מרשים לגלות איך בעצם זה קל ופשוט להסתדר בתנאי שטח, גם חבורה לא קטנה של אנשים (בליל הסדר עצמו היינו כ- 40 מבוגרים ועוד בערך 12 ילדים) כשמקפידים על הקשבה, שמירה על הסביבה וכללי התנהגות בסיסים.
אבל נעזוב את פסח הרי יום העצמאות בפתח. אני זוכרת שחלק מהמסורת של חגיגות יום העצמאות בקיבוץ, הייתה לעשות פיקניק משותף עם כל החברים, בדשא הגדול שליד חדר האוכל. בשנים הראשונות היו מוצבים בפינה מתקני מנגל ציבוריים גדולים ועליהם עשו סטייקים לכולם. ליד המנגל הגדול והמעשן, עמדו מספר מגברברי הקיבוץ ונפנפו במרץ. מולם הסתדר תור ארוך של חברים, עם צלחות חד פעמיות ביד. מצד אחד עומדים חסרי סבלנות, ובצד השני יוצאים עם משאת הנפש של אז, סטייק שרוף בפיתה! עם הזמן החליטו שזה כנראה מורכב מדי. אז חילקו את כל הקיבוץ לקבוצות קטנות של כמה משפחות כל אחת, נתנו לכל קבוצה מין מתקני מנגל קטנים כאלו ובשר, וכל חבורה כזו עשתה את הבשר שלה. בין מתקני המנגל המפוזרים בשטח, היו מפזרים גם שמיכות, כיסאות נוח, קערות סלט, ילדים מתרוצצים, כלבים נובחים, ומוזיקה שצועקת ברמקולים את שירי הגבעטרון, בקיצור פיקניק המוני ושמח, או פארק הירקון במיטבו בחגיגות המימונה, טוב אולי רק המוזיקה הייתה אחרת.
במשפחה החנונית שלי, אף אחד לא ידע לעשות על האש. לא היה אף נפנפן מקצועי שידע להסתדר עם המנגל. אבא שלי היקר ז"ל ידע להסתדר הרבה יותר טוב עם הפולקע עוף שבצלחת בחדר האוכל, מאשר עם חתיכת בשר מדממת על האש. מזל שתמיד היינו מצוותים עם כמה משפחות נוספות ושם היה מי שהציל את המצב ואת הרעב. עם השנים אופיר האחיין היקר שלי גדל, התמקצע בתחום והנה גם לנו יש איש מקצוע על הגריל, מזל!
בשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי אוכלת פחות ופחות בשר, עוף ודגים, ובזמן האחרון גם מורידה כמעט לגמרי את מוצרי חלב. בטח אני לא מחדשת לכם פה שום דבר, נראה שטרנד הטבעונות מתפשט מסביב יותר ויותר. עם הזמן, המודעות הסביבתית והידיעה על הנזקים העצומים שתעשיית המזון מהחי גורמת, גם לבריאות שלי, גם לפרטים שבה וגם לסביבה, מוציאים לי את החשק. אין לי כוונה לפרט את כל הנושאים האלו שוב, מי שרוצה מוזמן לראות את ההרצאה המפורסמת של גארי יורופבסקי שאם עוד לא ראיתם אותה אתם חייבים את זה לעצמכם, ולו רק כדי שתדעו על מה כולם מדברים. דרך אגב שמתם לב שדיבור על הנושא הזה מוציא מהאנשים את האלימות הגדולה ביותר? כל פעם זה מדהים אותי מחדש הטוקבקים המרושעים שמופיעים אחרי כל מאמר שמדבר בשבח הצמחונות/טבעונות שמופיע באינטרנט. האלימות שבתגובות, והכעס פשוט בלתי נתפס. תראו איזה אמוציות הדבר מוציא מאיתנו. ודרך אגב אותם אמוציות ואלימות מילולית נמצאות גם בצד השני אצל אלו שמטיפים לאוכל טבעוני בלבד…
מעניין למה? למה הנושא הזה מוציא מאיתנו כל כך הרבה כעס. כי מישהו אחר אומר לנו מה לאכול? כי מישהו אחר חושב שהוא טוב יותר, מוסרי יותר,צודק יותר מאיתנו?אני משערת שזה גם וגם. אבל נראה לי שזה בעיקר בגלל שזה דורש מאיתנו להשתנות, ואף אחד לא אוהב שאומרים לו שהוא צריך להשתנות, בעיקר לא במקום כל כך משמעותי כמו התזונה שלנו, השינוי שמתבקש פה הוא לא פשוט…
יש כמובן את אלו שהם צמחוניים מאז שהם זוכרים את עצמם, וטעם הבשר ממש לא "עושה להם את זה" נו, זה לא קונץ גדול, לא נדרש פה בעצם שום ויתור רציני, אבל מה איתנו? אלו שאכלו בשר כמעט מדי יום מאז שלמדנו לאכול אוכל מוצק? וזה איך נגיד את זה בפשטות, פשוט טעים לנו! איך מוותרים? איך משנים?
גם פה יש את המוארים. אלו שהצליחו במכה אחת ובבת אחת ,אולי אחרי חוויה מטלטלת שעברו, להפסיק לגמרי את כל צריכת המזון מהחי, אבל יש גם אותנו, את פשוטי העם כמוני שצריכים להתמודד עם הסוגיה הזו מתוך מודעות, סבלנות, ובצורה הדרגתית.
אז מה עושים? איך בכל זאת מתקדמים? או קיי הבנתי עד כמה זה מזיק לי ולסביבה ועד כמה זה לא מוסרי וצודק, בסדר, אז מה עושים עכשיו? איך משנים? טוב אחד הדברים שעוזרים פה זו סביבה תומכת. אין ספק שחלק מהשינוי שעשיתי נובע מכך שאני מוקפת אנשים שחווים ביחד את אותם תחושות, שיש להפסיק או להמעיט בצריכת המזון מהחי. ככה יש לי גם תמיכה מסביב וגם אפשרות להחליף ידע ולמצוא תחליפים. כבר כמה שנים שברוב ההתכנסויות של המעגלים הרחבים יותר שלי, נהוג שכמו שמביאים כלי אוכל רב פעמיים כדי לא להשתמש בכלים חד פעמיים, כך נהוג שלשולחן האוכל המרכזי מכינים מאכלים צמחוניים ו/או טבעוניים. ותתפלאו, למדתי שזה ממש ממש טעים. כאשר מוציאים את הבשר ממרכז העניינים, מתחילים להיות יצירתיים להפליא עם ירקות, קטניות ודגנים. פה יש בלוג מצוין של ארי שביט שרוקחת מתכונים טבעונים מופלאים. ולא, זה ממש לא עונש..
אין לי פתרונות קסם כמובן, ואני לא יודעת איך מפסיקים את הטירוף של תעשיות המזון שמסביב, אני כן יודעת שמה שהכי נורא בעיני זה, שאיבדנו לגמרי את הקשר בין מה שאנחנו אוכלים ובין ההבנה העמוקה איך הוא הגיע לשם. גם כאשר אנחנו יודעים, אנחנו מעדיפים שלא לדעת, כי זה קשה, כי זה מבעס, וכי זה דורש מאיתנו להשתנות.
הפתרון שלי כרגע הוא דרך האמצע. כן מוצרים מהחי, אבל רק מעט מדי פעם. ארוחות של ערב שישי או ערב חג, כשאוכלים אצל חברים, כשהולכים לפעמים לאכול בחוץ במסעדה, כשיש חשק לחגוג, אז אני אוכלת בשר ונהנית בשמחה. אבל ביומיום, בימי החול שבין החגים והחגיגות, אני רוב הזמן אוכלת ללא מוצרים מהחי, טבעוני. בגלל זה אני מאוד מעריכה את היוזמה שמקדמת מיקי יחימוביץ של יום שני ללא בשר. יוזמה שחושפת בפני אנשים רבים את האפשרות לצמצם את צריכת הבשר שלהם, לאכול יום אחד בשבוע אוכל צמחוני ולגלות שהשד אינו נורא כל כך… הרי שינויים בתזונה זה משהו מאוד משמעותי ולא פשוט לעשייה, ולהרבה אנשים הדרך הנכונה היא להתרגל לאט לאט…
באופן כללי נראה לי שבתרבות שלנו פשוט איבדנו את הכבוד לחיות שסביבנו. לא רק בגלל איך שאנחנו מגדלים אותן, אלא גם מהזילות של מוצרי הבשר והחלב, והפשטות שבהם אנו רוכשים אותם במקררים שבסופר. פעם בתקופת הציידים/לקטים, היו הגברים חוזרים בגאווה גדולה מהציד עם אנטילופה מוטלת על הכתף. עושים סיבוב דרך כל הכפר ומניחים את הציד ברוב טקס ליד פינת האש. הייתה אז גאווה ותחושת השג בעצם הציד המוצלח, שאחרי מרדף ומאמץ גדול הביא אוכל לכפר. בשר נאכל רק מדי פעם כמאורע חגיגי וחשוב. ואנחנו, מה יש לנו היום במקום תחושת ההישג וגאוות ההצלחה? מגשי פלסטיק עם חתיכות בשר שמכוסות בניילון בסופר? אין תחושת השג ואין גם הכרות עם תהליכי היצור של תעשיית הבשר והחלב, עד שבאים כל מיני גארי יורופבסקיים כאלו ודוחפים לנו את האמת בפרצוף, ואי זה כואב!
נראה לי שגם אם לא נוותר על בשר לגמרי, ורק נחזיר לו את הכבוד של משהו יקר ערך ומשובח שלא עולה על שולחננו כל יום, כבר עשינו שינוי חשוב. אם ביום יום נתרגל לאכול אוכל טבעוני, ומדי פעם בשבת או חג, או כל אירוע חגיגי אחר, נתפנן על בשר איכותי וטוב, שגודל בתנאים טובים ומכבדים וללא התעללות, שלא הציפו אותו בהורמונים ואנטיביוטיקה, שנחוש שוב כבוד לחיה שיש לנו בצלחת. אז עשינו הבדל גדול בתרבות האכילה שלנו, ובתרבות שלנו בכלל. בשר כזה קרוב לוודאי יעלה יותר, אבל הרי אנו קונים אותו הרבה פחות פעמים בשבוע אז ההוצאה מתאזנת. אני לא חושבת שהטבעונות זה טרנד שיעלם, אני חושבת שזה משהו שנכנס עכשיו למודעות של אנשים רבים כאיזון לטירוף ולכמויות החלבון מהחי הבלתי הגיוניות שהתרבות שלנו צורכת, ואני מקווה שזה שינוי שבא לפה כדי להישאר…
אז חג עצמאות שמח יקרים, תחגגו, תבלו, ובעדינות עם הבשר.
החיים בפיג'מה - דבי לרר 