ארכיון חודשי: יוני 2014

זבל זבל תרדוף…

אהלן יקרים,

זהו נגמרו החגים ויש לנו קצת שקט. ממש לא ברור לי מה חשב מי שתכנן את לוח השנה היהודי, שעם כל מצבורי החגים האלו, כמו עוגה מתוקה מדי, משאירים תחושת צימאון בפה, ורצון לקצת מים. מים של שגרה רגועה וזורמת. אצלנו בבית עברנו תקופה מאוד לא קלה. אבא של אלון נפטר לפני חודש ממחלה קשה, ואמא שלי אחרי אישפוזים ובעיות בריאות רבות, עברה לגור בבית סיעודי בקיבוץ. בעקבות החגים והצרכים המשפחתיים הסתובבתי הרבה בנסיעות בארץ ועכשיו יש לי צורך להירגע קצת ביחד בבית, ולנשום…

עץ המכנף הגדול פורח עכשיו בשפע של פרחים וצובע לנו את כל החצר בצהוב. האדמה מכוסה, השבילים, הספות, הערוגות, הכל מכוסה בשכבה של אלפי פרחים צהובים, ומאות דבורים מזמזמות במרץ בין הענפים, ממש מרגישים את החיות של העץ כמערכת אקולוגית רבת עוצמה. תמיד כשאומרים לי: "תמליצי לי על עץ שלא מלכלכך" אני אומרת שאין כזה, אבל שעץ לא מלכלך, הוא מוסיף לקרקע חומר אורגני וזו ברכה. גם כשאנחנו מטאטאים את השבילים לפחות פעם ביום, על האדמה מצטברת שכבה צהובה שיוצרת חיפוי ומעשירה את הקרקע בחומר אורגני.

עץ מכנף נאה בשיא פריחתו

עץ מכנף נאה בשיא פריחתו

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הכל צהוב…

שכבות החיפוי שמכסות את הקרקע מהנשירה של הפרחים והעלים, יוצרות לאדמה שכבת הגנה מבורכת במיוחד. ההגנה הזו מפחיתה את ההתייבשות של האדמה ולכן חוסכת בהשקיה, מפחיתה את כמויות העשביה ולכן חוסכת ריסוסים ועבודת מעדר, ולדעתי היא גם יוצרת מראה מאוד יפה. כרגע כל החצר צהובה, וכשיש קצת רוח, יורד עלינו גשם צהוב ומקסים של קונפטי טבעי. נכון, מתחילים את הבוקר בטיאטוא קצר של השבילים, (התעמלות בוקר) וכל השאר פשוט ברכה.

בשנים האחרונות ככל שהעמקתי בנושאים של איכות הסביבה וקיימות כל היחס שלי ללכלוך ולזבל השתנה. בטבע אין בכלל זבל וכל מה שיוצרת המערכת הטבעית (כולל חיות מתות, ענפים ופרחים של עצים, הפרשות של בעלי חיים וכד') משמש או למזון או מתפרק לחומר אורגני באדמה ומהווה בסיס לגידול נוסף. רק האדם שהחל לייצר חומרים שלא מתפרקים או שלוקח להם אלפי שנים להתפרק, יצר את הפסולת או הזבל שמהווים בשנים האחרונות את אחת מהבעיות הסביבתיות הקשות. חיבור ההבנה שצריך להמעיט עד כמה שניתן ביצירה של זבל נוסף, יחד עם ההבנה האקולוגית שצריך לחסוך במשאבים ולהשתמש קודם כל במה שיש, ורצון לקחת כמה שפחות חלק בתרבות הצריכה המטורפת מסביבנו, הפך אותנו לזבלנים ברמות על. כל דבר שנזרק בריכוזי הזבל באזורנו, נבדק ואם יש לו שימוש חוזר הולם, נאסף אלינו. לכולנו חשוב גם היופי של המרחב מסביב, אז יש פינה בחצר שמיועדת לערימות שונות, והשאר מטופל ומטופח. בכלל אני מנסה לשרש את התפיסה שגינה אקולוגית היא גינה מוזנחת. צריך פשוט לדעת לתכנן אחרת, ולהשתמש בעקרונות תכנוניים נכונים ליצירת מרחב נעים, יפה, מזמין וחסכן במשאבים. אני עוסקת בעיקר בתכנון של פרויקטים ציבוריים, אבל נורית שגב חברתי המוכשרת, מתכננת גינות פרטיות, אקולוגיות ומופלאות, הנה כאן.

כדי לשפר את הבידוד של הבית, הבאנו מבית שאלון מתכנן ומלווה את בנייתו, (אלון הוא אדריכל שמתמחה בבניה ירוקה) עשרות לוחות קלקר, ופרסנו אותן ברווח שבין תקרת הרביץ וגג הרעפים. הבידוד של הבית גרוע למדי ונדרשת הרבה אנרגיה לחמם ולקרר את החללים הגדולים. בעזרת לוחות הקלקר יצרנו שכבת בידוד נוספת, כדי לחסוך בהוצאות של חימום וקירור.

הנה כך נראה התהליך:

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

אוספים לוחות קלקר ישנים לבידוד הבית

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

חיתוך הלוחות למשטחים ישרים

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

צריך סולם לטפס לפתח שבתקרה

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

מעלים את הלוחות, זהירות, לא ליפול!

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

מניחים…

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

יוצרים שכבת בידוד בין התקרה לגג

אלון נראה עובד קשה בתמונות אבל מי שבאמת מזיע, זה דורון שעבד במעמקי הגג וסידר שם את הלוחות זה ליד זה כמו לגו. אני ניצלתי את זכות הווטו שלי כאישה, והסתפקתי בצילום, בעידוד נלהב מהצד ובניקיון המטבח.  כמות האבק שם למעלה כל כך גדולה שזו ללא ספק הייתה המשימה הקלה יותר. כרגע המשטחים שאספנו הספיקו לפריסה מעל השטח של חדרי השינה, אם נמצא עוד, נפרוס גם מעל חלל הסלון והמטבח, או לחלופין לאלון יש רעיון להשתמש בשמיכות עבות ליצירת שכבת בידוד. למי יש שמיכות צמר או פוך ישנות למסירה? גם שמיכות מוכתמות וקרועות זה ממש בסדר.

לשכנים הצמודים לנו יש גינה מתוקתקת ומסודרת עם הרבה דשא ירוק ויפה שזוג גננים צעירים ונחמדים מגיעים אליה בצורה סדירה. כל יום חמישי בבוקר עולים משם קולות המכסחת. אני מחכה עד שהם יסיימו, ורגע לפני שהם משליכים את כל החיפוי המצוין הזה לזבל, אני מבקשת שיעבירו לי אותו לגינה שלנו. הם כבר מכירים אותי, ומשתפים פעולה בשמחה. דורון ואלון צוחקים עלי שאני מסתערת על הגננים כי הם צעירים וחתיכים אבל אלו סתם השמצות פרועות, בסך הכול אני רוצה את כסחת הדשא כחומר אורגני לכיסוי הקומפוסט בגינה. כסחת של דשא מתחממת ומתפרקת במהירות, ומאיצה את תהליכי הפירוק של הזבל האורגני בקומפוסטר.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הדשא של השכן הרבה יותר ירוק!

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

כסחת הדשא היא תוספת מעולה לקומפוסטר, לזירוז תהליך הפירוק של הפסולת האורגנית מהמטבח

כמתכננת נוף אקולוגית, אני ממש לא נגד דשא בכל מחיר, אבל חושבת שצריך להשתמש בו בתבונה. דשא הוא גידול שצורך הרבה מים והרבה עבודת ידיים לטיפול שוטף, ואם רוצים שהוא יהיה ממש ירוק אז גם לא מעט דשנים כימיים. יש להשתמש בו רק במקומות שמיועדים לישיבה או למשחק. לכיסוי שטח סתם, יש פתרונות אחרים הרבה יותר חסכניים, שגם תורמים ליצירת המערכת האקולוגית של הגינה. פוסט מפורט על הנושא, אולי בהמשך…

כל העלים שנאספים בגינה שלנו או מהגינות של השכנים משמשים לחיפוי ערוגות גינת הירק.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ערמה של עלים יבשים שנאספה מהרחוב

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ערוגה בגינת הירק מחופה בעלים

גינת הירק שלנו נשתלה שוב, והפעם בירקות קיץ. בחורף אכלנו המון ירוקים, כרובית, כרוב וברוקולי, ונדהמנו מהגודל של שיחי הארטישוקים. שיח מקסים שמעבר לתפרחת המדהימה והטעימה שלו, הוא פשוט יפה. אני זוממת לשלב אותו בגינות האקולוגיות הציבוריות שאני מקדמת במקומות שונים.

20140424_104521

20140424_104540

עכשיו יש כבר עגבניות, עוד קצת חסה ששתולה תחת הצללה חלקית, הרבה פטרוזיליה, בצל ירוק, פלפלים שמתחילים, מלפפונים, שום וקישואים שונים.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ביכורי קיץ

עם גידול התירס קצת פחות הצליח לנו, ויצאו בינתיים קלחים קצת קטנים ומסכנים. מיכל המומחית שלנו לענייני גידול ירקות, אומרת שלא השקינו מספיק, טוב לומדים…

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

תירס עם שיניים חסרות…

בינתיים אספנו גם כמה ארונות ישנים שמהם יש תכנית לבנות לול תרנגולות קטן. תכנית שבגלל מצוקת זמן עוד לא קרתה, אבל זה ברשימה. יש משהו ביכולת לעשות שימוש חוזר בזבל שנזרק שעושה לי ממש טוב, כאילו, מין התרסה קטנה, ואמירה ששוב הצלחתי לדפוק (קצת) את מערכת הצריכה המטורפת שסביבנו. הנה פה סרטון מעולה של אנני לאנורד המקימה של האתר "סיפורם של הדברים", אחד הסרטונים הראשונים שראיתי בנושאי סביבה שעשו לי מהפך בראש. מדבר על הקשר בין תרבות הצריכה, כמויות הזבל שנערמות סביבנו, והמשבר התרבותי שבו אנו נמצאים. מומלץ מאוד, עם תרגום לעברית.

יש משהו ממכר בגידול הירקות העצמי הזה. מעבר לעובדה שזה טעים מאוד, זה גם כיף גדול לקטוף ולאסוף, בעיקר כשאלון ודורון עושים את העבודות הקשות, ואני חוגגת עם בישול הירוקים. כרגע יש במקרר קישואים עם תרד ושעועית עם קייל שגדלו בגינה מתחילת החורף. גם המחשבה שאנחנו אוכלים ירקות בריאים בניגוד לסקר הזה למשל, מעודדת מאוד. כשאני שומעת על עודפי הירקות שנזרקים בדרום, יחד מחירי הירקות הגבוהים בסופר זה פשוט משגע אותי כל המערכת העקומה הזו שנוצרה, או יותר נכון היו ארגונים ומערכות שדאגו ליצור אותה. כמה ועד כמה, יכולים חלק מהגופים הגדולים שסביבנו להיות חמדניים וכמה זה עולה לנו, זה פשוט מטריף את הדעת. הרווח המהיר, ההסתכלות לטווח קצר, פערי התיווך העצומים, שינוע הירקות מקצה הארץ לקצה השני, יבוא של ירקות ופירות אקזוטיים מחו"ל, חקלאות קונבנציונאלית שגורמת להרעלת האדמה ולזיהום מי התהום, זה הכל נושאים קשים ומורכבים ולא פשוטים לפתרון, אז לגדל ירקות לבד זה אולי צעד קטן, אבל צעד קטן לכיוון הנכון.

ההרצאה המצוינת הזו מ-TED של פעיל סביבה בשם ניק מרקס מדברת על מדד אחר לעולם. לא עוד מדד כלכלי כגון התמ"ג, התל"ג, שיעור הצמיחה, או כמה קנינו, כמה מכרנו וכמה צמח הכסף שלנו (או שלהם) בבנק, אלא מדד שמודד דברים חשובים הרבה יותר, כמו כמה אנחנו מאושרים, כמה טוב לנו בחיים, איזה איכות חיים יש לנו. הוא קרא להרצאה שלו The happy planet index תראו, ממש ממש מרתק.

להשתמע יקרים,

דבי

לא כמו כולם…

הפוסט הקודם "גברים נשים ומה שביניהם"  גרר הרבה תגובות והערות, מה שמביא אותי לחשוב שאני יכולה לכתוב לכם פה עד מחר בבוקר על ענייני חברה וסביבה,  מה שמעניין אותכם באמת זה מה קורה בחיים הפרטיים שלי/שלנו. מי ביקש פה עיתונות צהובה ולא קיבל?  נו שויין..

היכולת להכיל אלטרנטיבות רבות למבני המגורים והמשפחה המקובלים, היא בסיסית בעיניי ליצירת חברה בריאה ומגוונת, ובנושא הזה החברה הישראלית איך לומר זאת בעדינות, לא כל כך מתקדמת. המסלול הישראלי הכל כך מוכר של תיכון, צבא, טיול שאחרי צבא, לימודים, חתונה, משכנתה, ילדים ונכדים, לא מכיל בתוכו סובלנות רבה לבחירות אחרות. הצורך להיות בסדר, להיות  "כמו כולם"  להיות "נורמלי" מוליך אותנו במסלול קבוע, שיש בו מעט מקום למי שבוחר אחרת. מי שמכיר קצת את החברה האמריקאית או האירופאית יודע ששם הנושא הזה הרבה יותר  חופשי, מכיל ומאפשר שונות ומגוון. בכלל בהרבה מקרים אף אחד לא באמת יודע איך ועם מי אתה גר, כי זה נחשב ממש לא מנומס להיכנס ככה לתוך הפרטיות שלך. לנימוס הזה יש מחיר, כי הוא יכול להוביל לעתים לבדידות ולניכור בין האנשים, אבל יש לו את האיכויות שלו בשמירה על צנעת הפרט.

האמת, עכשיו כשאני כותבת את זה, לא ברור לי מה בעצם העניין. גרתי בעבר עם בן זוג, וגרתי לבד. גרתי בקומונה וגרתי עם שותפים,  התחתנתי, התגרשתי, וכשאני מסתכלת סביבי אני רואה כל מיני אפשרויות למגורים ולהרכבים משפחתיים ואחרים.  יש לי חברים גברים ונשים שגרים לבד, יש קבוצה של חברים  שגרים בקומונה ומתכוננים לעבור לחווה חקלאית בנגב. יש לי חברות לסביות שגרות יחד, חלק עם ילדים וחלק בלי. יש לי חברה שמגדלת 2 ילדים עם גבר שהוא האבא הביולוגי של הילדים,  בהסכם שותפות של הורות בהסכמה (שזה כמו להתחיל ישר אחרי הגירושין רק בלי המשקעים שהצטברו), יש 2 זוגות סטרייטים שפגשתי, שגרים ביחד וחולקים בית גדול עם הילדים של שניהם. אני מכירה אישה יקרה שהייתה נשואה לגבר הרבה שנים, ילדה אתו 3 ילדים, התאהבה באישה אחרת ועברה לגור איתה. אחי המקסים חיי באושר עם בת זוגו. הוא בקיבוץ אחד, היא בקיבוץ אחר, לכל אחד יש את הבית שלו, ונפגשים כל חג וסוף שבוע ובכל פעם שבא. יש לי חברים שהחליטו לא לעשות ילדים כלל, וכאלו שמגדלים 3 ילדים וכלב כמו בספרים. יש לי חברים שבחרו ללדת רק ילד אחד ועומדים באומץ מול כל האמירות הכל כך ישראליות "מה לא תעשו לו אח או אחות"  וזוג הומואים שעשו ילד עם אישה אחת. יש לי חברה טובה שיש לה אהבה גדולה מעבר לים, וחבר שהחליט שזוגיות וילדים זה ממש לא בשבילו, יש הכל.

יש מין חשיבה כזו שלהיות כמו כולם זה יותר קל, אז נכון זה באמת יותר קל, זה מעורר פחות שאלות, פחות תמיהות, לא צריך להסביר או להתנצל על הבחירות שלך, אבל האמת היא שאף אחד מאיתנו "לא כמו כולם" כל אחד והסיפור שלו. אצל חלק הוא בולט יותר ואצל חלק פחות. אבל עדיין הצורך הזה "להיות כמו כולם" יש לו פוטנציאל לגבות מחיר יקר מאיתנו,  מי יותר מי פחות. לקבל את האישור, לדעת "שאתה בסדר" להיות חלק מהמקובל נראה כמו הבחירה הטבעית, שלעיתים לא ממש מאפשרת לנו את השאלה, החקירה היותר עמוקה, רגע, זה מה שאני באמת רוצה? זה מה שמתאים לי? ואולי לא? היכולת לאתגר ולבדוק ולשאול ולחקור איך באמת מתאים לי לחיות הוא לא פשוט… במובן מסוים זה יותר קל ופשוט לצעוד במסלול המקובל, לא צריך לשאול שאלות או לשבור את הראש או לחקור ולבדוק, פשוט זורמים.. אבל האמת היא שגם שם זה קשה, כי לעמוד תחת המכבש החברתי של "מה יגידו" זה תהליך שלא נגמר גם אחרי שמילאנו את הווי הנכון בכל המשבצות הריקות..

כרגע אני גרה  עם אלון ודורון שהם זוג מקסים שאני אוהבת מאוד,  עוד כמה שנים נעבור לגור (בדירות נפרדות הפעם, או אולי לא) עם חברים נוספים בבניין קהילתי/אקולוגי בעיר חריש, (וזה סיפור מרתק ששווה פוסט ניפרד) ואני עדיין לא יודעת מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה..

אני כן יודעת שלי ולכל האחרים מבין חברי שבחרו לחיות בצורות חיים אלטרנטיביות היה ללא ספק יותר קל אם לא היינו צריכים להתמודד עם כל כך הרבה גבות מורמות וסימני שאלה. אם החברה שסביבנו הייתה סובלנית ומכילה יותר. חברה שמבינה  ששונות ומגוון מאפשרים לכל אחד לחיות נכון יותר, ומקבלים את אלו שבוחרים אחרת. חברה שמאפשרת חופש בחירה אמתי ושחרור "ממה יגידו" שתורם כל כך הרבה לתחושת המחנק והחוסר בחופש אישי. חופש להתנהל באמת כפי שמתאים ונכון לי/לנו. כי עם כל האומץ שיש לי לשתף פה על חיי (ואל אף מה שאולי נראה לכם, זה לא באמת בא לי בקלות), לחיות אחרת מהמיינסטרים בחברה הישראלית זה עדיין אתגר…

מקווה שהחגים עוברים עליכם בטוב,

להשתמע דבי