אהלן יקרים, התאריך הזה ה-14 ליולי הוא מין תאריך כזה שמוציא לאוויר המון התייחסויות למחאה החברתית. יש מין תחושת יומולדת כזו. גלי המחאה שנתיים באוויר וכולם בודקים כמה הילד גדל, האם הוא דומה לאבא או לאמא, ומה הוא באמת יודע לעשות. יש כל מיני הצהרות וכתבות וויכוחים, האם המחאה של קיץ 2011 בכלל עשתה שינוי ואיזה. אז קטונתי לפרשן את זה ברמה הארצית ומתייחסת כהרגלי רק ברמה האישית שלי.
האם אני חשה בשינוי? אז כן, לגמרי כן גם אם ההתנהלות של שר האוצר היקר שלנו לא ממש ממחישה את זה. אני מרגישה את השינוי בתחושת הסיכוי ובתחושת הכוח שיש לנו כפרטים שמסוגלים להתארגן ולהתאחד סביב מאבק מסויים ולהצליח. אני צופה (קצת מהצד הפעם) בקבוצה של חבר'ה נפלאים שמארגנים מאבק כנגד ביטול המענקים לדירה ראשונה בפריפריה, כתבתי על זה יותר פה. ואיך הנחישות שלהם שלא לקבל את החלטת הממשלה בנושא, מזיזה את מקבלי ההחלטות. זה נראה שיש יותר ויותר אנשים בסביבה שלא מקבלים את ההחלטות של ה"הם מלמעלה" ונאבקים לשנות.
ברמה האישית אני מרגישה שכרגע אני עסוקה בעיקר בחשיבה על אלטרנטיבות. אחרי שאומרים לא לכל כך הרבה דברים. לא למחירי הדיור, לא להון-שלטון, לא ליוקר המחיה, לא למערכת החינוך הקלוקלת, לא למערכת הבריאות הקורסת, לא לתרבות הצריכה. הרבה מאוד מה לא, אז נשארת השאלה, או קיי אבל מה כן? מה אני כפרט יכולה לעשות כדי ליצור את הכן? את האחר? איך בכלל נראית חברה אחרת? חברה של ביחד, של עשייה משותפת, חברה שחייה ע"פ קודים של צדק חברתי וסביבתי. שלא מקדשת את תרבות הצריכה, שמוכנה להיות פתוחה וחומלת לאחר, איך זה נראה? איך זה מרגיש?
בפרדס-חנה כרכור יש כבר כמה שנים מין בועה כזו של עשייה אחרת. הרבה יותר תרבות עצמית עם חנויות יד שנייה, קואופרטיב אורגני, בית טבע, תיאטרון קהילתי, פאב עם מוזיקה של להקות מקומיות, אבל נראה לי שעכשיו למרות ויחד עם תרבות "האח הגדול" יש גדילה ויצירה למרכזים של תרבות אחרת גם במקומות אחרים בארץ. יש את "עץ בעיר" וה"בר קיימא" בתל – אביב יש את חוות "אדמהמה" בניר משה בדרום ואת חוות "יש מאין" בנהלל, יש את "חווה ואדם" במודיעין והחממה האקולוגית בעין שמר. יש פריחה של גינות קהילתיות, ובתי ספר ירוקים ובטח עוד דברים רבים אחרים שאני לא מכירה. כולם מקומות מופלאים שמקדמים תרבות של התנהלות אחרת. אקולוגית יותר, חברתית יותר ובהתנהלות כלכלית חומלת.
אותי מעניין במיוחד הנושא של מערכות יחסים בחברה שמגדירה את עצמה כמקדמת "צדק חברתי". איך נראים מערכות היחסים בחברה כזו? איך זה מרגיש? ומהם המסגרות שיכולות לתמוך בהם. נולדתי וגדלתי בקיבוץ ששאף להקים חברה צודקת יותר, אבל במערכות היחסים האישיות לא הייתה שם איזה בשורה מיוחדת או הצלחה גדולה.
בסוף השבוע האחרון השתתפתי במפגש מרגש של אנשים שעוסקים בשאלות האלה בהקשר החברתי שלהן. שאלות שכבר לא עוסקות ב"למה לי קהילה", אלא יותר באיך. בשאלה איך מקימים קהילה ומתחזקים אותה לאורך זמן. איזה סוג יחסים יש בה, איך מחברים בין אנשים ויוצרים מסגרת של חיבור ואינטימיות. היה מרגש, ומרחיב לב ומקסים. ההשראה למפגש הייתה הקהילה מהכפר האקולוגי תמרה שבפורטוגל שבחרה לצאת לעולם וליצור רשת של קהילות שתומכות בשינוי ליצירה של חברה אחרת. המפגש הונחה ע"י שתי נשים מופלאות שמנוסות מאוד בחיי קהילה, ואיפשרו לנו לחוות ביחד מעט מהתהליך של יצירת קהילה. פגשתי אנשים ונשים יקרים ויקרות, שמקימים קבוצה של חיבור בין יהודים וערבים בצפון, וחברה מקסימים מקיבוץ נאות סמדר בדרום. קיבוץ מיוחד שהאנשים בו מקדישים חלק נכבד מזמנם ללימוד העצמי שלהם. אנשים שהדרך שלהם לעשות שינוי, הוא ליצור מערכות יחסים אחרות בקהילות שבהם הם חיים. שמתמודדים יומיום עם השאלה איזה מין חיבור אני רוצה עם עצמי ואיזה מין חיבור אני רוצה לאנשים שסביבי. זו שאלה בכלל לא טריוויאלית בחברה שמקדשת את ה"אני" ואת "שלי". למדנו ביחד, אכלנו וישנו ביחד באותו בית גדול, והרגשנו קצת מאותו הקסם של שייכות לקהילה רחבה יותר של אנשים שיש להם עניין משותף בעשיית הטוב. טוב לעצמם וטוב אחד לשני. ניסיון ליצור תרבות אחרת, ועשייה של שינוי גם אם קטן בהתחלה, בסוג היחסים בינינו. זה לא תמיד קל, וזה לא תמיד פשוט, אנשים הם אנשים וכמו בכל מפגש זה גם קשה ומאתגר, אבל זה מעניין ומרגש ומתגמל מאוד. אני הרגשתי באותו סוף שבוע, שמצאתי עוד קצת מהרשת הרחבה יותר שאליה אני יכולה להתחבר.
הנה פוסט מקסים של שיר אלוני שמדבר על יחסי הקהילה שנוצרו סביב העשייה החברתית. שימו לב בעיקר לשורות הסיום שמתארות מערכות יחסים אחרות וקהילה שנרקמת מסביב לעשייה החברתית. הפוסט הזה התפרסם באתר J14 שפעיל מאז המחאה החברתית וממשיך ומפיץ את כל מה שמתרחש בנושא. שוב קבוצת אנשים מופלאה שעושה בהתנדבות מוחלטת הרבה טוב. המאמר הזה מספר קצת על העשייה שלהם.
לסיום, וכדי שלא תגידו שאני סתם מפנטזת רוחות של שינוי הנה פה מאמר שמדבר על השינויים בתפיסה הכלכלית שתופסים תאוצה מסביב. גם פה המסר החזק הוא סוגים חדשים של התנהלות כלכלית שמבוססים על רשתות קהילתיות.
חיבוק יקרים ויומולדת מהפכני שמח 🙂
דבי
החיים בפיג'מה - דבי לרר 