קארמה יוגה

היי יקרים, איך עוברים עליכם החגים?

עוד מעט זה נגמר וצריך יהיה לחזור לשגרה, לא בטוחה אם אני שמחה על כך, הימים בינתיים עוברים עלי ממש בטוב. מקווה שגם עליכם.

אתם מכירים את האמרה שאקולוגיה הפכה לדת החדשה של החילוניים? יש משהו באמירה הזו, וכמו כל חוזר בתשובה ממוצע, גיליתי שאני מנסה לא פעם להחזיר בתשובה גם את הסובבים אותי. האחרונים שנפלו קורבן לזה הם בני משפחתי היקרים. ביום שישי האחרון הייתי בקיבוץ וארגנתי מפגש משפחתי. התירוץ הפעם היה יום ההולדת שלי. (מזל טוב, מזל טוב, תודה, תודה, או קיי אפשר לשחרר את הנושא הזה), הבעיה היא שהמטבח בבית של אימא שלי הוא משהו פצפון מהימים של הדירות הקיבוציות של פעם, ואני ממש לא רציתי לארגן ארוחת ערב משפחתית עם כלים חד פעמיים.

אז מה עושים? לשטוף אחר כך את כל הכלים בחצי מטר מטבח שלה יהיה די סיוט, אז החלטתי לאמץ את שיטת שטיפת הכלים הנהוגה במפגשים בטבע. מלאתי 3 גיגיות עם מים, אחת עם סקוצ' וסבון, השנייה לשטיפה ראשונה, והשלישית לשטיפה סופית. העמדתי הכל על שולחן בצד, שתהיה גישה נוחה ובקצה העמדתי שולחן קטן נוסף עם מגבות מטבח ליבוש הכלים הנקיים.

בני משפחתי חשבו שארגנתי להם איזו שהיא הפעלה, וצדקו אכן הפעלה אבל אולי לא בדיוק מהסוג שציפו לה… בתחילת הערב הדגמתי והסברתי את עקרונות מדיח הכלים המשוכלל שעובד ללא חשמל, ושחררתי. מה אני אגיד לכם, עבד מעולה! אלה, זיו ועמית הבנות המקסימות של האחייניות שלי השתלטו מיד על עקרונות הפעולה והעבירו את הערב בשטיפה זריזה של כל הכלים. הם היו כל כך יעילות שלא הספקנו לסיים מהצלחת וכבר היה נלקחה לשטיפה. הנה תמונות של זיו ועמית בפעולה בזמן שאלה אוספת את הכלים:

מה אני אגיד לכם, ממש קארמה יוגה בפעולה! טוב אולי לא לגמרי עבודה במסירות הנפש כדרך להארה רוחנית, אבל כן שטיפת כלים אקולוגית ומהנה.

האוכל היה צמחוני וטעים, וחלק מהשיחה היתה על תזונה בריאה ומתחשבת, כן/לא ומה זה אומר. מחזירה בתשובה כבר אמרתי? אז תודה לכם משפחתי היקרה שאתם משתפים פעולה עם תפיסת העולם שלי, ממש כל הכבוד, ארוחה טבעונית בדרך 🙂

ולסיום הנה סרט מקסים שמצאתי במקרה ברשת, של אביגיל רוביני שעשתה אותו כחלק מפרויקט גמר בלימודים בבצלאל, סרטון על חקלאות עירונית או בקיצור "כל בית צריך מרפסת" מומלץ!

ועוד בניין מעורר השראה בת"א "כל מהפכה צריכה גג" חיבור בין קהילה, חקלאות וגידול מזון בעיר.

חיבוק יקרים,

דבי

סיבה למסיבה או סיבה לשקט? יום כיפור 2013

שלומות יקרים,

פעם, כל יום כיפור היה בשבילי סיבה למסיבה. היינו מתאגדים כמה חברים ומבלים את היממה של יום כיפור בבילויים אופייניים של חילוניים. יומיים באוהלים על חוף בים, מרתון של סרטי מלחמת הכוכבים עישונים  ואוכל,  טיולי אופניים/סקטים/רולרבליידס ברחבי העיר, וכד'. יום כיפור היה הזדמנות למפגש חברתי שמח, רצוי עם הרבה אוכל ופינוקים. מין דווקא כזה על הסגפנות והצום של כל האחרים מסביב.

בהמשך הדרך הפך יום כיפור לנקודת ציון אישית יותר. אפשרות  מבורכת לפסק זמן, התבוננות  פנימית, הקשבה למה שיש, מדיטציה, ובעיקר הרבה שקט. שקט שמאפשר באמת התבוננות עמוקה. לא כל כך בענייני סליחה וכפרה, יותר חשבון נפש של איפה אני נמצאת עם חיי, ולאן אני רוצה לקחת אותם הלאה. החיבור של ראש השנה עם יום כיפור נראה לי נכון, גם מציינים שנה חדשה וגם חושבים לאן רוצים להמשיך מכאן. ומבחינתי אין לזה שום קשר לדת כזו או אחרת, יותר מועד טוב להתבוננות ושקט.

בשנים האחרונות נהיה לי ברור  יותר ויותר, שהצורך שלנו בשקט בתוך חברה שמרעישה את עצמה לדעת בלי הפסק, נהיה פשוט הכרחי לקיום. אז אני ממליצה על יום של ניתוק כללי.  ניתוק מהטלוויזיה, האינטרנט, הסמארטפון, הטלפון  ומכל מחוללי הרעש האחרים, פשוט יום לשקט. לא שאני מחדשת פה משהו, הרי כל התרבות היהודית מבוססת על  זה , וכל הריטריטים וההתכנסויות הרוחניות של יום כיפור מתבססים על זה, אבל גם למי שלא מתחבר להוויה הרוחנית הזו, יש פה הזדמנות לשקט מסוג אחר. אפשר לנסות ולבדוק,  מה קורה כשאנחנו עוצרים לרגע, מה עולה? מה יש שם בפנים שברעש היום יום אין לנו הזדמנות לשמוע. יום כיפור הוא הזדמנות מצוינת לבדוק…

בכל שנה אני קולטת יותר עד כמה החג הזה אקולוגי. אומרים שט"ו בשבט זה החג של "הירוקים" אבל שטויות, יום כיפור הוא הרבה יותר אקולוגי. הולכים ברגל ונוסעים באופניים במקום ברכב, יש הרבה מפגשים עם משפחה וחברים סביב בית הכנסת או סביב הארוחות והסרטים. כשהולכים ברחוב ברגל בנחת פוגשים מלא מכרים ופתאום יש זמן לדבר אתם. יותר שקט, האוויר נקי הרבה יותר, יש איזה שהיא תחושת רגיעה באוויר, הזמן כאילו נמתח לו בעצלתיים ונרגע  מנוחה…

הנה שוב מאמר שכבר פרסמתי פה אבל הוא ממש מוצלח ומתאים במיוחד ליום הזה, אז מזכירה לכם שוב, בשבחי ההתבודדות:

http://slow.org.il/2012/09/24/%D7%94%D7%A8%D7%92%D7%9C%D7%99-%D7%96%D7%9F-5-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%91%D7%93%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA/

והנה עוד סרטון ממש מוצלח על העולם המטורף שלנו שבו אנחנו מחוברים למדיה כזו או אחרת  ללא הפסקה…

,http://www.youtube.com/watch?v=yUIZx3OWZh4

חיבוק יקרים,

דבי

עוברים דירה, לוקחים גיטרה את הזכרונות

שלום יקרים, זהו, אורזים! כל הבית שלי מלא בקרטונים, ניירות עיתון וכל מיני חפצים שמסתובבים בין הרגליים אחרי שאיבדו את המקום הקבוע שלהם. צ'וצ'י מסתכלת עלי בעיניים תמהות ומנסה למצוא לעצמה פינה שקטה בכל הבלגן שמסביב. לעבור בית זה די בעסה, אבל גם הזדמנות נהדרת לזרוק את כל מה שלא צריך, לאוורר, להיפטר מדברים ולהתחדש!

הקראוון שבו גרתי בשנתיים וחצי האחרונות היה ללא ספק מין בית קטן בערבה, פינה קסומה בקצה המושב מול השדות. בתוך הבית לא היה הרבה מקום אבל לגמרי מספיק לכל מה שצריך. בחוץ, לעומת זאת היה שפע של מרחב ירוק ופתוח. אני השקעתי לא מעט עבודה בגינה ולמרות שהקרקע שם היתה גרועה במיוחד, הצלחתי לגדל פינה ירוקה ושופעת.

חלק מהגינה היה שתול באדמה, פינת צל מתחת לעץ הג'קרנדה. אבל ליד הדלת היה שטח גדול שהיה מכוסה בשכבה של בטון, ועליו עשיתי גינה שלמה בתוך מיכלים ועציצים מסוגים שונים. אני אוהבת גינות של עציצים, זה מאפשר גמישות ונידות, וגם כשעוברים בית, אפשר "לקחת את הגינה" איתנו לבית הבא. היה גם בית קטן בפנים, אבל מבחינתי החוץ תמיד היה הלב של המקום. הנה המטבח הקטן עם ארונית העץ שענתי המוכשרת התאימה לי במיוחד.והכי טוב, המרחבים שבחוץ, עם העץ הבודד בשדה שמהווה נקודת ייחוס מצוינת למדיטציה…

 הנה הפינה הקסומה מתחת לעץ עם הכיסא מול הנוף.

מקום לחלומות…

טוב, לא יכולתי להתאפק, ותמונה אחרונה של זיקית המחמד שלי הייתי חייבת להכניס 🙂 במשך השנה האחרונה הן התרבו והיו כבר כמה זיקיות שהסתובבו במקביל ברחבי הגינה. אין עליה פשוט יצור מדהים!

 והנה עוד תמונה אחת, ותדעו שאני ממש משתדלת ולא שמה פה את כל הבוק שעשיתי להן במשך השנתיים ומשהו שגרתי פה.

 

 

אם כל כך טוב, אז למה בעצם אני עוברת? כי המקום הקסום הזה היה מקום מקלט בתקופה של מחלה קשה. נחתי פה, התאוששתי, התחזקתי ועכשיו אני רוצה לחזור קצת לחיים. את הבית הזה הייתי צריכה לעזוב בכל מקרה בגלל כל מיני ענייני רישוי ובנייה של בעל הבית, והחלטתי שבא לי שינוי משמעותי בדרך המגורים שלי. אני עוברת לגור בבית גדול הרבה יותר בכרכור, עם שני חברים אהובים אלון ודורון. מה ? למה? איך? איזה מין סידור מגורים זה? ומה פתאום? הם חלק מהשאלות שמופנות אלי. אבל בסדר, התרגלתי 🙂 סגנון החיים שלי כנראה כבר לעולם לא יהיה כמו שמקובל ועם הזמן אני יותר ויותר שלמה ושמחה עם זה. יש בזה הרבה מאוד חופש ואפשרות לבדוק מה באמת מתאים לי, ללא קשר עם מה שנהוג, ולעשות מה שמתאים ולא בהכרח מה שמקובל, זה תמיד דבר מבורך בעיני.

אלון ודורון הם זוג מקסים שבשנים האחרונות הקשר בינינו מאוד התהדק. נוצרה בינינו חברות עמוקה ומחויבות ברורה בלי מילים, שבה אנחנו נמצאים שם אחד בשביל השני. הם היו לידי הרבה מאוד שעות בתקופת האשפוז הארוכה והם אחת הסיבות העיקריות לכך שעברתי את הזמן הקשה הזה בשלום. בחברה שלנו אנחנו נורא רגילים להגדרות ברורות ומוסכמות. או שגרים לבד, או עם בן/בת הזוג והילדים או בגיל צעיר יותר בדרך כלל כסטודנטים גם עם שותפים לדירה. אז החלטנו לאתגר את הקונספט הזה ולבחור אחרת, או כמו שאני מגדירה את זה בקיצור "יש לי שני בעלים ואני מחפשת מאהב" 🙂

מעבר למגורים עם חברים, ולחסכון בהוצאות שזה מאפשר, יש לנו גם כוונה ליצור בבית שלנו מרכז לקהילה. כתבתי פה בעבר לא מעט על המחשבות שלי בנושאי קהילות, על החשיבות שאני רואה בנושא הזה לאיכות החיים, לאיכות הסביבה, לשמירה על בריאותנו הנפשית והפיזית ובכלל. זה מאפשר ליצור סוג אחר של רשת קשרים וסוג אחר של תקשורת בין בני האדם שחיים ביחד (עד כה לא ממש בצורה מוצלחת כל כך) על פני הכדור הזה. אז אנחנו הולכים ליצור עכשיו מין פיילוט, התנסות, למידה וחקירה משותפת של מה זה לחיות ביחד עם כוונה אחרת. התכווננות למשהו שהוא רחב יותר מאשר רק אני ובן/בת זוגי. או אני והילדים שלי.  מה אפשר ליצור ביחד. מה ההזדמנות שיש לנו פה. איך זה נראה, מה זה אומר, ובעיקר איך זה מרגיש. מה שבטוח יהיה מעניין.

המשך יבוא בפרקים הבאים 🙂

חיבוק יקרים, ושנה נפלאה שתהיה לכם, ותזכורת אחרונה לפני פרוץ השנה החדשה עם כל פסטיבל הקניות שנלווה אליה, הנה פוסט מקסים בנושא:

http://slow.org.il/2013/09/02/%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%94/

 

דבי