שלומות יקרים, מה שלומכם?
מזמן לא כתבתי, ולא שלא היה על מה לכתוב, להפך, דווקא בגלל כל האינטנסיביות שהיתה מסביב לא מצאתי את הזמן ובעיקר לא את השקט בפנים להתישב ולכתוב. אז עכשיו בין החגים, הכל קצת נעצר ויש לי אפשרות לשתף. הקייץ המשוגע שעבר עלינו עם המלחמה הקשה הזו, החום, והטירוף מסביב די הוציאו אותי מדעתי. כדי לשמור קצת על השפיות לקחנו חלק בפעילויות שלום משותפות ליהודים וערבים, הלכנו להפגנות, נזהרנו לא לראות חדשות יותר מדי וניסינו לזכור לנשום. זה לא היה קייץ קל או שמח והמועקה ממנו עדיין נמצאת מסביב.
אבל כבר סתיו עכשיו, ואפשר לנשום, וכבר קצת קריר בערבים, ויש להקות של ציפורים נודדות, ובטיול בשדות של אחה"צ כבר אכלתי הרבה פטל וראיתי מלא חצבים. שמעתי מחברה הגדרה מעניינת שאהבתי. בעצם אצלנו, בדומה לעונת האביב באירופה או בצפון אמריקה דווקא הסתיו הוא תקופת ההתחדשות והיציאה לחיים. אצלם זה אחרי החורף הקשה והקר, השלג נמס, אפשר שוב לצאת החוצה והכל מתחיל לחזור לחיים. אצלנו זה אחרי הקייץ הארוך, החם והיבש. מתחילים עננים בשמיים, פורחים החצבים, יש קרירות נעימה בחוץ, ויש מין הבטחה וצפייה כזו באוויר. צפייה לגשמים שיבואו, לאדמה רטובה, לפריחה, לירוק, הבטחה להתחדשות…
וראש השנה עבר ועכשיו בוקר של כיפור, הרבה ילדים מסתובבים מסביב באופנים ויש מין שקט כזה באוויר שמאפשר לי להתכנס פנימה ולחשוב. לבדוק מה אני רוצה לשנה החדשה, מעצמי, מהעולם. מה אני מאחלת ולמה אני מייחלת.
אתר slow המצויין פירסם רשומה לקראת השנה החדשה שאהבתי ושמכילה את כל מה שאני מאחלת לכולנו לקראת השנה החדשה הנה פה
יום כיפור שמרוקן את הכבישים ממכוניות וממלא אותם באנשים הזכיר לי את ההרצאה המצויינת ששמעתי לפני כמה ימים באתר TED ושוב חשבתי על תכנון הערים שצריך לעבור חשיבה מחודשת, ומה זה באמת עיר טובה, איך היא נראית ואיזה מקום תופסת המכונית בעיר כזו. ההרצאה המצויינת הזו מאתגרת את תפיסת הרחוב בעירוניות החדשה ועושה חשיבה מחודשת מה תפקידו ולמה הוא יכול לשמש. ממליצה לראות לפני יום כיפור, ואז לצאת לרחוב ולחשוב עליה שוב.
שנה טובה יקרים,
דבי
החיים בפיג'מה - דבי לרר 