אהלן יקרים,
כבר כמה שנים שאני חוקרת ובודקת כיצד ניתן לחיות חיים יותר בני-קיימא, שמאפשרים יחד עם השמירה על הסביבה גם שמחה ואיכות חיים. איך חיים בצורה שגורמת לפחות נזק סביבתי, יחד עם חיי קהילה שמחים וטובים (כקיבוצניקית לשעבר, אני בעלת ניסיון גם בצדדים הפחות מוצלחים של חיי קהילה). כבת כפר חובבת סביבה וטבע התחלתי את המסע בלימוד של דרך חיים בת קיימא בישובים אקולוגיים כפריים. בדרך ביקרתי במה שנחשב הכפר האקולוגי הראשון בעולם פינדהורן בסקוטלנד ובגרסה יותר דומה לאקלים שלנו ויותר אקסטרימית של חיי קהילה בתמרה שבפורטוגל. בשני המקרים היה הרבה מה ללמוד מהשתלבות של חיים עם ובתוך הסביבה, גם מפרויקטים אקולוגיים מרשימים (הגנים המופלאים בפינדהורן או האגם המדהים בתמרה) וגם ממבנה קהילתי עמוק ויוצא דופן.
המסע הזה חידד אצלי את הרצון לחיות ליד ויחד עם חברים טובים, ולבנות קהילה שחיה חיים מקיימים, או חיים בני קיימא. ליצור ביחד סביבת חיים שתומכת גם בבני האדם וגם בסביבה. (מה זה בדיוק סביבת חיים תומכת זו שאלה חשובה ועמוקה שאותה אנחנו ממשיכים ובודקים כל הזמן). במסגרת החיפוש אחרי המקום הנכון למילוי הפנטזיות שלנו, (אלון, דורון, מיכל ואני התחלנו את התהליך ואז הצטרפו אלינו לדרך עוד אנשים טובים), ניסינו למצוא שטח אדמה עם מקום למספר בתים קטנים, לבוסתן וגינת ירק, לפינת קומפוסט וכד' אבל שוב ושוב נפלנו מול המציאות של מחירי הקרקע האסטרונומיים בארץ. המחירים הגבוהים, הרצון להשאר בקרבת פרדס-חנה כרכור, יחד עם ההבנה כי העיר היא בעצם המקום הנכון יותר לחיים בישראל הצפופה וחסרת משאבי הקרקע, הביאו אותנו, לקנות דירה בעיר החדשה חריש, ולקדם בניית קהילה אקולוגית עירונית. התכנסנו ביחד, קבוצה של אנשי סביבה ובעלי עניין בתחום, באותו בית דירות (סיפור מופלא ומאתגר בפני עצמו) ואנחנו מקדמים נושאים שונים של קיימות גם בתוך הבניין שלנו וגם בעיר כולה. יקח עוד זמן עד שהדירות שלנו יהיו מוכנות, ובינתיים אנחנו מתרכזים בחיזוק הקהילה שיצרנו יחד ובחקירה מה זו בעצם עיר שטוב לחיות בה. או איך יוצרים איכות חיים אמיתית בתוך עיר. נושא מאתגר בפני עצמו לעכברי כפר כמונו שהבחירה בדירה עירונית היא לא בדיוק בחירה מובנת מאליה בשבילם.
השאלה הזו הובילה אותי להצטרף יחד עם קבוצה של מתכננים ואדריכלים לסיור מקצועי בעיר פרייבורג בגרמניה. סיור של 4 ימים (שמבחינתי רק פתח את התאבון ואת הרצון להמשיך וללמוד מהם) שארגנה המועצה לבניה ירוקה. מה אני אגיד לכם, היה מרתק! העיר פרייבורג בגרמניה זכתה כבר בהרבה פרסים ובהכרה בין לאומית כאחת הערים המקיימות ביותר בעולם ולראות את זה בפועל בחיי היומיום היה חוויה מכוננת.
המהפך שעבר על העיר התחיל כמו בהרבה סיפורים טובים, במאבק של תושבים על איכות החיים שלהם. בשנות השבעים היתה כוונה להקים תחנה לאנרגיה גרעינית לא רחוק מהעיר, וקבוצה של אקטיביסטים שחברו לחקלאים מקומיים הניעו מאבק אזרחי גדול כנגד התחנה. בהמשך למאבק כנגד האנרגיה הגרעינית קידמו כמה אנשי מעשה בעיר, תכנון פרויקטים בני קיימא שמאפשרים שימוש באנרגיות חלופיות. "כי אם אנחנו אומרים מה לא כדאי שנגיד גם מה כן" אחד הבולטים בהם היה האדריכל דיש שתכנן בית עגול "ההליוטרופ" שמסתובב על צירו לפי תנועת השמש ומפיק אנרגיה סולרית.
הדגם של הבניין עם הפרצופים שלנו משתקפים בזכוכית
אחרי האקטיביסטים שאמרו מה לא, ואנשי החזון והעשייה שנתנו פתרונות יצירתיים למה כן אפשר לעשות, נוצרה גם התשתית הפוליטית לשינוי ומפלגת הירוקים זכתה לקולות רבים ונצחה בבחירות. שילוב של פוליטקאים בעלי אג'נדה סביבתית ואנשי תכנון עם מודעות אקולוגית יצרו שינוי מהותי בעיר. השינוי הסביבתי יצר גם פריחה כלכלית ומהעיר השנייה הכי ענייה בגרמניה עברה פרייבורג, הרבה בזכות הטכנולוגיה הסולרית שהתפתחה בה, להיות אחת הערים המשגשגות והמבוקשות ביותר למגורים בגרמניה.
ורד סולומון ממן אדריכלית העיר של ראשון לציון, שהיתה איתנו בסיור כתבה תאור יפה של כל התהליך.
אז הסתובבנו לנו בעיר המקסימה הזו, וחגגנו את הפשטות. תחבורה ציבורית מעולה והרבה מסלולי אופנים, שמאפשרים לתושבים לוותר על הרכב הפרטי או להפחית מאוד את השימוש בו. לרבים מהתושבים יש שני זוגות אופניים. הראשון הספורטיבי והמשובח הוא לטיולים של יום ראשון בשבילי "היער השחור" הקרוב לעיר, והשני הפשוט הוא לנסיעה לסידורים במרכז העיר. מעשי הפשע הנפוצים בעיר הם גניבה של אופניים…
העיר מתוכננת ע"פ עקרון "עירוב השימושים" שזו ההגדרה המקצועית לעירוב בין מקומות עבודה, מגורים, בילוי ופנאי. כך שאפשר לעשות הרבה מפעילויות היומיום ברגל או באופניים.
בשכונת וואבן המרשימה אפשר לראות איך מגוון של בתים שונים ומשונים, מצטרף לפסיפס ירוק, מדליק וצבעוני. רוב הבתים שם צורכים מעט מאוד אם בכלל, אנרגיה מרשת החשמל העירונית ומייצרים לעצמם אנרגיה חלופית. חלק בעזרת מתקנים סולריים שונים וחלק בעזרת ביו-גז.
מורגן המדריך מעביר לנו שיעור בהתיעלות אנרגטית
כאשר מקצרים את קווי ההובלה ובמקום למשוך חשמל מרשת מרכזית, מובילים אנרגיה מרשת מקומית או אפילו מהמתקן הסולרי שנמצא על הבניין, יש הרבה פחות פחת ואובדן של אנרגיה בדרך.
אני כמתכננת נוף נדלקתי בעיקר על המטפסים הרבים שכיסו הרבה מהבתים. מטפסים מצמחים חזקים יחסית (ויסטריה סינית, עקולית משרישה, קיסוס, גפנית וכד') שיוצרים חופה ירוקה ומאפשרים לייצר רחוב ירוק גם במקומות בהם יש מעט מאוד שטח לשתילה של צמחים. דרך זולה ליירק רחובות בצורה וורטיקאלית שהיא הרבה יותר קלה לאחזקה מהקירות הירוקים שנכנסו לאופנה במקומות מסויימים.
בשכונת ריזלפלד (Rieselfeld) שמהווה מודל לעיר ירוקה ניתן לראות פרויקט ראשון מסוגו במונחים של בניית שכונה חדשה מאפס ע"פ עקרונות הקיימות. ואיך גדילה דרך צפיפות במקום דרך התפרסות על פני שטח גדול יותר, יוצרת שכונה עם איכות חיים. השכונה הזו מישמת מספר עקרונות בסיסיים, נגישות (שבילי אופניים ותחבורה ציבורית), מגוון תרבותי (בתי דירות שמיועדים לשלל מגזרים ובעלויות שונות לעירוב של אוכלוסיות), שטחים ירוקים פתוחים, מגוון של סוגי בתים, עירוב שימושים (אזור תעשיה שמספק מקומות עבודה בצמוד לשכונה, מגוון של חנויות יחד עם בתי המגורים) ובתים מכוסים בצמחיה. השכונה הזו נבנתה בחלקה ע"י יזמים ובחלקה ע"י קבוצות שונות של תושבים שהקימו קבוצות רכישה קטנות, ובנו לעצמן בתמיכת העירייה, את מבנה המגורים שמתאים להם. כך נוצרו בשכונה מגוון של אוכלוסיות עם מגוון של בתי מגורים. והכל ירוק, ומטופח וצנוע, וכל כך פשוט…
במרכז העיר העתיקה היכן שהיה פעם מגרש חנייה גדול, וצפיפות מכוניות בלתי נסבלת, יש כיום שוק איכרים מדליק עם הרבה דוכנים צבעוניים של ירקות, פירות ופרחים מתוצרת חקלאי האזור. אחרי שסגרו את מרכז העיר למכוניות, והתירו רק כניסה של תחבורה ציבורית ואופנים, אפשר להסתובב בה בנחת ולהנות מהשפע שמסביב.
תוצרת מקומית של חקלאי האזור
ובמיוחד אהבתי את דוכן הנקניקיות הגרמני כל כך, ליד דוכן הנישנושים האורגניים מטופו. יש הכל, לכל טעם ולכל אג'נדה.
אפשר לכתוב עוד הרבה על העיר המיוחדת הזו, אבל אני אעצור פה, (בכל זאת זמנכם קצר אני יודעת) בדגש על אחד הדברים שהכי נחרתו בי, ההבנה שעיר עם איכות חיים טובה היא אחת התשובות הנכונות יותר לצורך לייצר עוד ועוד מקומות מגורים.
אחד הדברים החזקים שמפנימים בטיול בעיר כזו, הוא החופש שמרגישים כאשר אפשר להסתדר ללא מכונית. לא נתקעים בפקקים, לא מחפשים חנייה, לא מתעצבנים, פשוט עולים על החשמלית או על האוטובוס, או לוקחים אופנים, ומחליפים את התלות בכלי רכב מזהם, בחופש לנוע ממקום למקום בקלות. אני יודעת שלנו כישראלים אוטומטית עולה האמירה, "אה, בישראל זה לא יעבוד, הישראלים מכורים מדי לרכב הפרטי שלהם" אז הנה בת"א שעשתה בשנים באחרונות מהפך מחשבתי וסללה עשרות קילומטרים של שבילי אופניים, יש שינוי התנהגותי, ובין 50,000-70,000 איש בשנה מתנהלים באופנים בעיר לסידורי היומיום שלהם. אם יש את התשתיות הנכונות אפילו ישראליים עושים שינוי באורח החיים.
ואולי הכי חשוב, בעיר הזאת אפשר ממש להרגיש איך עוברים מתפיסה של "שמירה על איכות הסביבה" שזה לשמור על משהו חיצוני לנו, ליצירת "איכות חיים" שזה משהו שמיועד לכולנו. עיר טובה ששומרת על הסביבה, חוסכת באנרגיה ושומרת על שטחים פתוחים, יוצרת איכות חיים לכולם.
זהו לבינתיים,
להשתמע,
דבי
החיים בפיג'מה - דבי לרר 