תרבות של יחד

שלום יקרים, עצוב לי… המוות של אריק אינשטיין שהגיע ככה במפתיע עושה לי כבד בלב. מין תחושה כזו של געגוע עמוק למשהו ולמישהו שהיה שם לכל אורך שנות ילדותי ובגרותי ולא יהיה עוד. כל אמירה אפשרית כבר נאמרה עליו אז אין לי רצון לחזור על זה, רק לשתף שמבחינתי הוא באמת היה יוצא דופן באיכויותיו. אולי כי בניגוד להרבה זמרים אחרים, הוא היה שקוף ורגיש יותר. איך שהוא האנושיות שלו באה לידי ביטוי בשירה שלו, יותר ממה שמקובל לראות היום אצל זמרים ומבצעים אחרים. גרתי בעבר הרבה שנים בת"א מתוכם 5 שנים ברחוב חובבי ציון כמה בלוקים מהבית של אריק אינשטיין. מדי פעם לא הרבה, יצא לי לראות אותו הולך ברחוב, שקט, מהורהר, פרטי מאוד. לא סוג של הליכה שמזמינה אספני חתימות, יותר הזמנה לכבד את הפרטיות והמרחב האישי שלו. אף פעם לא העזתי לפנות אליו, כיבדתי, הערכתי מרחוק… אז גם כרגע אני מתייחדת עם זכרו בצורה הכי טובה שאני מכירה ופשוט מאזינה לשידור הבלתי פוסק של השירים שלו ברדיו, ומתגעגעת…

בסוף השבוע האחרון נסעתי עם חברים לכנס קהילות אקולוגיות ביער הפיות בבית אורן. יער הפיות זו פינה קסומה בכרמל צמודה לקיבוץ בית אורן, שאיש מוכשר ובעל חזון שיפץ והפך אותה למקום מקסים שבו אפשר להתכנס, לישון, לחגוג, לבלות ולהיות חלק מהיער היפה שיש שם בכרמל. יש שם הרבה אלונים שמכוסים בקיסוס בר שמשתלשל מהעצים ויוצר מין אוירה מכושפת כזו של פינת יער עם פיות ושדונים. האזור הזה ניצל בדרך נס (יש שאומרים בעזרת הפיות) מהשריפה הגדולה שהייתה בכרמל לפני 3 שנים, ונשאר כאי יפה של עצים וחורש בין השטחים שנזקי השרפה עוד בולטים בהם.

כנס הקהילות אורגן ע"י כמה אנשים צעירים שמנסים לעשות טוב בעולם וליצור חיבור בין אנשים שמחפשים חיי קהילה לבין מקומות שבהם נדרשים תוספת ותמיכה של מתיישבים חדשים. וגם בשביל כל מי שסתם רוצה להיפגש ולהיחשף לתרבות אחרת. תרבות של יחד ושל עשייה למען משהו טוב.

לוח הפעילויות שהועבר כולו בהתנדבות ע"י המשתתפים

מה שהיה קסום שם בעיני היה המרחב הפתוח והמאפשר שאליו הם הזמינו. הכל היה ללא תשלום וללא מישהו שבאמת היה אחראי על התוכן, או על האוכל, או על האנשים בכלל. כל מי שהגיע התבקש להביא אתו ירקות/פרות/קיטניות/אורז/לחם ובאופן כללי כל מה שבא לו שעונה על ההגדרה של אוכל טבעוני. לוח הפעילות התמלא במפגשים שאנשים בחרו להעביר והזמינו את כל מי שרוצה להשתתף ולשתף מניסיונם ומהידע שלהם בשלל של נושאים שונים. היו מעגלים שדיברו על הקמת גינות מאכל, על שימוש במיקרואורגניזמים לבניית קרקע פוריה, היו סדנאות על כלכלה אחרת וכסף אלטרנטיבי, על גידול דבורים או על קהילות עירוניות. היו שדיברו על חינוך אלטרנטיבי והיו כאלו שפשוט רקדו, ניגנו ושרו ביחד. הכל היה פתוח ומי שרצה ללמד משהו פשוט כתב את הנושא שעליו הוא רוצה לדבר, או שאותו הוא רוצה ללמד על הלוח, והזמין את מי שרוצה לבוא ולשמוע ולהשתתף. ההתארגנות הזו התחילה באירוע בפייסבוק לפני, והמשיכה בשטח עצמו. האוכל שכולם הביאו זרם למטבח ושם היו מתנדבים שהכינו ביחד אוכל לכולם. בכל ארוחה היו אנשים אחרים שהתנדבו להכין, וגם רמת האוכל הייתה שונה בהתאם ליכולת של המתנדבים באותה ארוחה. נראה לי שהאוכל היא לא בדיוק הסיבה להגיע למפגשים מהסוג הזה, אבל כל השאר ממש כן 🙂 אחרי ארוחת הערב היו מדורות ומוזיקה ואנשים ששרים ומנגנים ביחד.

כל ההתארגנות החופשית הזו שבה לא צריך לשלם כסף למישהו מראש, שבה כל אחד שמגיע לוקח אחריות והופך להיות שותף לארגון הכנס פשוט קסומה בעיני. היכולת של קבוצה גדולה של אנשים (היו שם כ-150- 120 איש להערכתי) לבלות ביחד, לאכול ביחד, ללמוד ולהפרות זה את זה, ליצור שיתופי פעולה וחיבורים חדשים, לישון ביחד ולהשאיר הכל יפה ונקי אחריהם כמובן, הוא פשוט מחמם לב ולגמרי לא מובן מאליו. כל כך שונה מהתרבות הקיימת בינינו כיום, שבה נהוג שאנחנו משלמים למישהו אחר שיעשה את העבודה בשבילנו. שבתמורה לכספנו ישעשע אותנו, יאכיל אותנו, יארגן לנו, ינקה אחרינו ובאופן כללי ייקח אחריות על הכל. פה זה היה משהו אחר, כמו משפחה גדולה שמכריזה על התכנסות וכל מי שמגיע שותף לארגון ולהפקה שלה. כל מי שיש לו רעיון או יוזמה, מוזמן לקדם אותו, למצוא לו עוד שותפים לחלום שלו ולחלום ולעשות אותו ביחד.

מעגל שיחה ולימוד על גינות מאכל

ובין לבין, רוקדים…

סדנת לימוד על גידול דבורים בדרכים בריאות להם ולסביבה

שיחה על בניית קהילה

שרים, מנגנים ומדורה אחת בוערת שעליה אפשר לשים פינג'אן קפה

אוכלים ביחד ממטעמי המטבח המשותף

כל אחד שוטף את הכלים שלו, בשיטת שלושת הקערות

השלט שמוצב בכניסה

כל כך פשוט וכל כך יפה. רק לארגן מקום ידידותי למשתמש, לקרוא לכל מי שיש לו קריאה בלב לגעת בנושאים של אקולוגיה, סביבה, קהילה וכל מה שביניהם, היום בעידן הפייסבוק זה ממש לא בעיה, ואז לשחרר ולסמוך. לסמוך שיבואו אנשים טובים, לסמוך על חכמת המגיעים ועל המתנות שיש להם לחלוק עם כולם. לסמוך שיהיה מספיק אוכל (אני מודה שבתור פולנייה זו קפיצת האמון הכי גדולה שנדרשת ממני) לסמוך על הביחד שנוצר בין הרבה אנשים שלא מכירים זה את זה, אבל מוכנים להכיר, להתחבר ולהשתתף בעשייה. לקחת אחריות ואז לשחרר…

אז היה הרבה אוכל ואפילו ממש טעים רוב הזמן, אם כי היו כמה מנות שהטבחים המתנדבים במטבח הפגינו בהם עודף יצירתיות, ובעיקר היה שמח ומעניין ומלמד וכיף גדול. התפאורה מסביב הייתה הכי פשוטה שיש. מחצלות ועצים ככיתת לימוד, לוח מחיק במקום מצגת משוכללת, ומעגל סביב המדורה כמרחב לדיון, אבל הידע שעבר בין האנשים היה מקצועי ועמוק ורציני לגמרי. החיבור שיכול להווצר בסביבה כל כך פשוטה, לא רשמית, ובלתי אמצעית לחלוטין, הוא פשוט מופלא בעיני. אלון חברי, בתמיכתי ובתמיכת כמה חברים נוספים העביר מפגש של שיחה על חיי קהילה אקולוגית בעיר. דיברנו על החשיבות של יצירת קהילות אקולוגיות בעיר, שהיא מקום המגורים של יותר מ-90% מהאוכלוסייה בארץ. על אפשרויות לשינוי ולהשפעה שיש, כשגרים דווקא בתוך העיר ולא באיזה חוות בודדים מרוחקת בצפון או בנגב, וכיצד ניתן לעשות את זה בצורה הנכונה ביותר. שיתפנו מניסיוננו לבניית קהילה אקולוגית בעיר המתהווה חריש ובאפשרויות האדריכליות הטמונות בתכנון של מבני מגורים משותפים על פי עקרונות הבניה הירוקה. דיברנו על גגות ירוקים, על קירות ירוקים ועל חללים קהילתיים משותפים. ניהלנו דיון על מה ולמה עיר ומה היתרונות והחסרונות שיש בה לחיי קהילה אקולוגית. היה מעניין ומעורר מחשבה.

בדרך חזרה הביתה היתה לי תשוקה עזה לקפה אספרסו ולעוגה טובה, שזה בדרך כלל תגובת הנגד שלי לכל האוכל הבריא ולתה צמחים שיש מסביב. אז עצרנו בצומת פארדיס להצטיידות בבקלוות ובכנפה לקפה בבית. צפוף וסואן שם במוצאי שבת, ונראה שכל הכפר יוצא לבלות במסעדות שמסביב. תרבות של קהילתיות אחרת, פחות סביב התלכדות רעיונית, יותר סביב המשפחה. חשבתי על זה שגם בכינוסים האלו נוצרת לאט לאט מין סוג של התלכדות משפחתית כזו.

אחד הדברים שעולים לי עכשיו לאחר המוות של אריק אינשטיין, זה שיש בנו געגוע לתקופה שהיתה ואיננה עוד. השתוקקות לארץ ישראל היפה והטובה של פעם, למשהו עם ערכים ופשטות ועומק. לא שהיא הייתה באמת כל כך יפה וטובה, אבל זה מה שצרוב לנו בתודעה, ולזה אנחנו מתגעגעים בין תרבות הרייטינג והריאליטי. והאמת היא שכינוסים כאלו מזכירים לי שיש ערכים ופשטות ועומק. יש רצון לשתף וללמד אחד את השני גם "כשלא יוצא לי מזה משהו" חוץ מחדוות השיתוף והנתינה. יש הרבה אנשים טובים שעושים דברים מופלאים, הם פשוט עוברים מתחת לרדאר של התקשורת, לא קוצרים רייטינג, ולא עושים כותרות, פשוט עושים טוב, לעצמם ולסביבה. יצירת מרחב של חיבור, דיבור של אמת על מה שיש, הקשבה של כנות ויושר במעגלי דיבור, יוצרים משהו אחר. משהו עדין, לא מנצנץ ולא צעקני, לא בולט ולא מסחרי, אבל שיוצר את אותה רקמה עדינה של חיבורים בין אנשים, שיכולים לחולל שינוי.

כשקוראים קצת באינטרנט ונחשפים לכל המומחים שמדברים על המשבר הכלכלי שמפיל כל פעם מדינה אחרת, מגלים גם רעיונות לאיך תיראה המערכת הכלכלית שלנו בעתיד, כשבועת הכסף, הנדל"ן והחובות התופחים תאלץ אותנו להשתנות. אז אחד השינויים היפים שנתקלתי בהם הוא הכלכלה השיתופית. לא, לא עוד קיבוץ וגם לא קומוניזם, או איזם מכל סוג שהו. פשוט הבנה עמוקה שכלכלת העתיד תהיה מבוססת על שיתופי פעולה בין אנשים, שבעזרת הרשתות החברתיות באינטרנט, לא יצטרכו מתווכים וישתפו ביניהם את כל מה שכבר יש ללא צורך לרכוש ולקנות עוד ועוד חפצים חדשים. מוזמנים מאוד להאזין לנאום מעורר השראה של ריצ'ל בוצמן שמסבירה איך בכלכלה החדשה של המאה ה-21 הכלכלה השיתופית תחליף את תרבות הצריכה של המוצרים ואת הבעלות על חפצים, בשיתופי פעולה, סחר חליפין אינטרנטי, מתן מענה לצרכים האנושים שלא דרך רכישת המוצר ועוד. מעניין ומעודד. ולמי שרוצה להרחיב, הנה פה גם הרשת הישראלית שמאפשרת כלכלה אחרת.

להשתמע יקרים ואינשאללה שיהיה לכולנו חג חנוכה מלא אור וחום וחיבורים עם אנשים טובים.

דבי