גברים, נשים ומה שביניהם

אהלן יקרים,

כבר 7 חודשים שאנחנו גרים יחד, אלון דורון ואני וזה כבר מרגיש טבעי לחלוטין. לפעמים  כשאני פוגשת אנשים חדשים, זה נשמע להם קצת משונה. את גרה עם שותפים? בגילך? (בכל זאת, על אף כל הקרם "אנטי איג'ין" שבו אני לא משתמשת, סטודנטית אני כבר לא נראית 🙂  ) אבל אם לא סטודנטית, אז למה לגור עם שותפים? ולוקח לי זמן להסביר שזה לא שותפים, זה משפחה. משפחה? הגבות מתרוממות שוב, אבל הם זוג! מה עושים שני גברים עם אישה אחת באותו בית? נו, זה מה שאני אומרת לכם, משפחה.

כן, עד כמה שזה נשמע מוזר, אני מרגישה שאנחנו פשוט מפתחים מודל אחר של משפחה. והחופש הזה לבחור מודלים אחרים הוא אחד מהדברים המוצלחים של תקופתנו, שבה כבר מותר לפחות בחלק מהמקומות לבחור מודלים אלטרנטיביים למושג. נו, השומע מתרצה, (או לפחות עושה את עצמו כך, כי הוא מבין שיש פה סיכוי לשמוע רכילות עסיסית,) אז איך הולך לכם ביחד? האמת, ממש טוב. לא כל יום  מסיבה, ולא כל יום חגיגות (אם כי דרמות דווקא לא חסרות) אבל בסך הכל טוב. יש כבר תפקידים קבועים, ומנהגים של בית וזה נחמד. אלון למשל עושה כביסה ואחראי על גינת הירק, דורון בעזרתי הקלה אחראי על ניקיון  הבית, ואני בעזרת דורון אחראית על הבישולים. אני אוהבת לבשל, ודורון אוהב לאפות עוגות או עוגיות ולעשות סלט חצילים. הבנים הולכים פעם בשבועיים לקניות גדולות בשוק, ושאר הזמן משלימים בקטנה את מה שחסר בחנות הטבע שליד הבית. פעמיים, שלוש בשבוע הבית הופך למין האב מקומי שזה סוג של חלל עבודה משותף, שמאפשר לאנשים שעובדים מהבית לעבוד ביחד, לעזור אחד לשני ולאכול ביחד ארוחת צהריים. בימי חמישי מיכל באה ללמד טאיצ'י ולשתות קפה. אנחנו מתחלקים בשכר הדירה ובחשבונות, ויש קופה קטנה שבה ממלאים כסף בכל פעם שצריך.

הבישול בבית על טהרת הטבעונות עם סטיות קטנות של ביצים אורגניות וקצת חמאה. או כשלדורון בא להתפנק והוא עושה משהו עם שמנת מתוקה. אני נהנית לעשות ניסיונות על הבנים בכל מיני תבשילים חדשים והכי כייף זה לבשל את הירקות שאלון מגדל בגינת הירק המפוארת שלנו. נו, אז יש אנשים שאומרים, סך הכל מה הביג דיל, כמו זוגיות רגילה. אומנם עם שני גברים ולא עם אחד (לטרטר שניים זה הרבה יותר כייף 🙂 ), אבל בסך הכל כמו בחיים זוגיים. צודקים, אבל מה שטוב לי במסגרת הזו, היא  הגמישות והיכולת לבחור. בגלל שאנחנו לא כבולים לכל מיני הרגלים וקונספציות ואין לנו תפקידים נשיים או גבריים מסורתיים, אני מרגישה שיש לי הרבה יותר בחירה. אני מבשלת כי אני נהנית לבשל, ולא כי אני האישה בבית, הגברים לא צריכים לפרנס אותי,  אין לנו ילדים חוץ ממילי החתולה וצ'וצי הכלבה אז גם נושא ה"מי יטפל בילדים" לא עולה, כך שבאמת יש את היכולת לבחור ואנחנו מחלקים בינינו את המטלות ע"פ היכולת, הפניות והרצון.

בכל שבוע יש מעגל בית או במקרה שלנו "משולש הבית" שבו משתפים יותר לעומק איפה אנחנו, מה עובר עלינו, מעבדים כעסים שאולי יש אחד על השני (ויש ברוך השם,  אנחנו ממש לא מלאכים) אבל המפגש הקבוע הזה, כמו ניקיון קבוע של הבית, מאפשר לנו לשמור על יחסים טובים ותקשורת פתוחה. יש בינינו הסכם  לדיבור של אמת ושקיפות, ואנו מנצלים את הקונפליקטים שקורים בינינו, ללמידה עצמית ולהתפתחות אישית. מדי כמה חודשים אנו מכריזים על סופ"ש ביתי שבו מלבנים ביחד את החזון האישי שלנו ואת החזון שלנו כקבוצה. בודקים את התהליך שעברנו ומישרים קו לכיוון החזון המשותף. כמו מין ספינה גדולה כזו שמדי פעם צריך לבדוק שאכן היא מפליגה לכיוון הנכון.

אז למה בעצם לגור ביחד? כי זה יותר נעים, כי זה מאתגר ומעניין, כי זה יותר כלכלי, כי כייף לגור עם חברים, אלו התשובות המובנות מאליהן, אבל יש גם פן עמוק יותר למודל הזה.   היכולת שהיא לא תמיד קלה ופשוטה ודורשת לא מעט השקעה ואנרגיה (אפרופו מעגלי הבית) לפתח אינטימיות ומחויבות עם אנשים נוספים ובמעגל רחב יותר מבן/בת הזוג הרשמי/ת שלי. אם יש משהו שאנחנו לומדים לעשות ביחד זה להרחיב את המבנים הרגילים למושג משפחה וקהילה וזה מסע אין סופי, מלמד, מאתגר ומעניין.  נראה לי שאם יותר אנשים יבינו שזה אפשרי, הבחירה הזו כבר לא תיראה מוזר, והגמישות באופציות המגורים השונות תגדל. אני מאמינה כי הגיוון והשונות שיוצרים סידורי מגורים שונים ומודלים אחרים של משפחות וקהילות בחברה האנושית מוסיף עניין וחוזק, והוא חשוב ובעל ערך ממש כמו בטבע, שבו ככול שהמגוון הביולוגי גדול יותר, מתאפשרת יצירת מערכת אקולוגית חזקה ועמידה יותר.

גינת הירק שלנו, עם הרבה ירקות חורף

צרור ירוקים מהגינה יחד עם פרחים של כובע נזיר שטעים ויפה לשלב בסלט

 

פלפל וקישוא ממולאים בבורגול ,עדשים, שקדים וצימוקים.

העצים בחצר נותנים בחודשיים האחרונים כמות עצומה של אשכוליות. כל כך הרבה שאין סיכוי שנצליח להשתמש בכולם. אז התרגלנו לשתות מיץ כל בוקר, וסחטנו כמה בקבוקים להקפאה בפריז'ר, אבל עדיין יש המון. טוב, מחלקים, נותנים שקיות למשפחה ולחברים, והעצים בשלהם, ממשיכים להפיל על ראשנו כמויות. פרסמתי בדף הפייסבוק של "מעגל המתנות  פ"ח כרכור " שיבואו לקחת אשכוליות במתנה, והגיעו גם כמה אנשים משם, אבל עדיין לא מספיק. בסוף החלטנו שזה לא לעניין שהפירות כך סתם ירקבו על הרצפה, ופתחנו דוכן מחוץ לחצר.  זה היה מצחיק. בהתחלה מי שעבר רק נעצר לרגע, הבין שיש פה משהו אחר ועדיין רוב האנשים לא העזו לקחת. איש אחד אפילו חשב שאני מוכרת אותן. אז הוספתי שלט "אשכוליות במתנה  מוזמנים לקחת הביתה" ורק אז העזו אנשים לעצור, לחייך, לאסוף כמה אשכוליות ולקחת. וזה גרם לי לחשוב, כמה זה לא מקובל בתרבות שלנו שאפשר ככה סתם לתת מתנות לאנשים זרים. מזרים אפשר או לקנות בכסף, או לגנוב, אבל אי אפשר סתם לקבל במתנה. קיבלנו לא מעט תגובות מחויכות ושמחות על הרעיון, ונחמד לדעת שיש עכשיו  מי שנהנה מהשפע..

איזה שפע!

דוכן האשכוליות לחלוקה, יחד עם מתקן של שקיות שיהיה נוח לקחת.

להשתמע,  דבי

כסף…

שלום יקרים, וידוי קטן, אף פעם לא היה לי הרבה כסף. נו טוב אתם בטח אומרים לעצמכם, באמת!? יאללה, גילית את אמריקה גם לנו לא… כל חברי, מכרי ובני משפחתי באותו מצב, והאמת זה מרגיש בסדר. לא חסר כלום, אבל לפעמים, באמת לפעמים בעיקר כשאני מסתובבת קצת בת"א ונחשפת קצת לכל מיני חנויות יוקרה אני שואלת את עצמי, ומה אם היה לי כסף, אבל באמת הרבה, כזה שמאפשר למשל לקנות בלי חשבון מה שבא לי, אפילו מגפיים ב2,000 שקל, סתם כי במקרה ממש אתמול ראיתי זוג ממש יפה שעלה רק 1,985 שקל. או כשאני קוראת על כל מיני תספורות וקיצוצים והתנהלות מחפירה של אנשים עם הרבה כסף שמתנהלים כאילו הם פשוט לא רואים בכלל את העוול שנעשה לאחרים בעקבות מעשיהם. מה, האם הם ואני חושבים אחרת? מרגישים אחרת? אנחנו בטוח מתנהלים אחרת, אבל גם באנו ממקומות שונים לגמרי.  ואז עולות לי כל מיני מחשבות בעניין. למשל, האם להיוולד למשפחה עשירה במקום למשפחה בקיבוץ, היה משנה אותי? ואם כן, איזה מין בן אדם הייתי אז? ואני דווקא לא חושבת במובן של הזדמנויות או רכוש שהיו זמינים לי, אלא יותר במובן של ערכים והלך רוח. האם כסף היה משנה אותי כבן אדם, כאישיות? האם, אם פתאום היה לי הרבה כסף, הייתי חושבת אחרת?  האם כל הערכים שלי היו משתנים?  ומה הייתי חושבת אז על חסכון במשאבים, ושמירה על איכות הסביבה, וצדק חלוקתי, וצדק סביבתי, בעיית הפליטים, והעוני של הקשישים,  וצדק ושוויון הזדמנויות בכלל. האם כסף היה משנה אז את תפיסת עולמי? לא יודעת למה, אבל השאלה הזו ישבה אצלי בראש.  מה היה קורה אם פתאום היה לי הרבה מאוד כסף, מה הייתי עושה אתו (תרגיעו, תרגיעו, יש לי הרבה רעיונות משלי, תודה), ולא רק על מה הייתי מוציאה אותו, יותר עניין אותי איך הייתי מתנהגת, וחושבת ואם סולם הערכים שלי היה  משתנה.

יש לי לפעמים שאלות כאלו בראש גם כשאני רואה כל מיני ידיעות על חתונה שעלתה מליונים, או על הבתים הכי עשירים בעולם, או על מנהלים שמרוויחים משכורות עתק, אתם יודעים יש מין מציצנות כזו לעולם  העשירים. כשאנחנו פשוטי העם אוהבים להציץ ולצ'קצ'ק בלשוננו.

אבל מה אם אני הייתי שם? מה אם אני הייתי נולדת למשפחה עם הרבה מאוד כסף? האם גם אז הייתי כל כך דוגלת בנושאי איכות הסביבה, צדק חברתי, צדק חלוקתי, צמצום פערים בין עשירים ועניים, וכו'  איפה באמת הייתי אז? האם הכסף והאפשרויות שהוא מביא אתו היה הופך אותי לעיוורת לדברים רבים? שם לי מחסום לפני העיניים שבנוי מהרבה שכבות של ניתוק שחיים עם הרבה כסף מאפשרים.

אז במקרה נתקלתי היום בנאום מבית היוצר המופלא של TED הנה פה,  ששואל את אותה שאלה בדיוק, האם כסף עושה אותך רע? בשורה של מחקרים שגובו בצילום ותיעוד גילו החוקרים כי ככול  שהמעמד הכלכלי גבוה יותר כך תחושת "המגיע לי" חזקה יותר. יש פחות חמלה והתחשבות באחר, והיכולת לפעול למען האינטרס האישי גדלה. אין בזה הרבה חדש בהתחשב בעובדה שכולנו ביום יום מתמודדים עם הטבע האנושי של לשים או לא לשים את האינטרס האישי שלנו מעל האחר, אבל המחקרים גילו או איששו את העובדה שלאנשים עשירים יש פחות חמלה, פחות יכולת הזדהות עם האחר, חמדנות נהיית בסדר, יש יותר יכולת לשקר במשא ומתן, לרמות לקוחות, לקחת שוחד, לעשות עבירות תנועה ובכלל לחיות יותר כאילו הכל מגיע לי. יש שם תיאור של מחקר שמשווה בין התרומה הכספית של אנשים בעלי אמצעים לאנשים ממוצעים נגיד, כאשר העשירים יותר, תורמים הרבה פחות.

ככול שאתה עשיר יותר כך  אתה גם פחות ער לעובדה, שתנאי הפתיחה הטובים שבהם זכית לגמרי במזל, או בזכות ההשתייכות למשפחה הנכונה, הם אלו שהביאו אותך להיכן שאתה ויותר ויותר בטחון שאתה, בכישרונך האישי, הוא שהבאת את זה על עצמך. מין עיוורון כזה לתמונה כולה.

בהמשך ההרצאה מציין המרצה כי מחקרים ממקורות שונים מראים שהמחיר של הפערים ההולכים וגדלים בין עשירים ועניים מתבטאים בהמון תחומי חיים. יש פחות בטחון סוציאלי, המרקם הקהילתי נפגע, רמת ההשכלה והבריאות יורדת, היכולת להתנייד בין המעמדות הכלכליים יורדת ומהצד השני יש עלייה בכמות השימוש בסמים, השמנת יתר, מקרי אלימות וכד'. לפערים ההולכים וגדלים האלו יש מחיר גבוה..

הצד האופטימי של ההרצאה היה שניתן לעשות שינוי משמעותי ע"י חשיפה של אנשים בעלי אמצעים לאלו הפחות מעושרים ובעלי המזל בחברה. מסתבר שלעתים מספיקה חשיפה לסרטון קצר שמתאר את הקשיים של ילדים רעבים כדי להביא לשוויון בין רמת הנדיבות של אנשים בעלי אמצעים ואנשים אחרים.  יש שם גם תיאור של כל מיני ארגונים שנוסדו ע"י אנשים עשירים מאוד שמכוונים לעשיית שינוי.

ואני עדיין שואלת את עצמי, מה אם פתאום הייתי נהיית עשירה באמת, מה היה קורה אז? לא שזה הולך לקרות מתי שהוא כך שזה נשאר בינתיים שאלה היפותטית לחלוטין, אבל האם הייתי משתנה? אני רוצה להאמין שהייתי מקדישה את המיליונים שלי בשביל לתמוך במטרות שאני מאמינה בהם, אולי עם זוג מגפיים סטיליסטי אבל עדיין נרתמת לגמרי עבור המטרות שלי,  אבל מי יודע…  סתם שאלות שעולות לי ביום חול, תראו את ההרצאה, מומלץ.

ואפרופו קישורים למקורות פיננסיים משובחים, נתקלתי בבלוג הזה שנקרא הסולידית  ופשוט התמכרתי. אין על הפוסטים שהאישה הזו מעלה. גם חינוך פיננסי משובח וגם מאיר עיניים ברהיטות ובפשטות.  היא כותבת הרבה ובצורה מנומקת על תרבות הצריכה, על המחיר שהיא גובה מאיתנו ביומיום, ואיך ניתן לצאת ממנה.  מומלץ בגדול!

יום טוב יקרים, ולהשתמע.

דבי