יותר נשים בכנסת, זה טוב לנו?

שלום יקרים,

זהו, נגמרו הבחירות. היה מעניין, ולי היה משמח במיוחד לראות שהסקרים לא ממש ידעו לחזות את התמונה המדויקת. לא יודעת למה, אבל  זה תמיד משמח אותי שהסקרים מפקששים. סתם לא אוהבת שטוחנים לי בשכל  שהכול ידוע מראש, ושהכול ברור. ככה אני, אוהבת הפתעות ומהפכים. התחלתי את הבוקר בקריאת  עיתון הארץ,  והמאמר הזה   תפס לי את העין. מסתבר שהכנסת הקרובה תהיה הכנסת עם מספר הנשים הגבוה ביותר מאז קום המדינה. 26 חברות כנסת תכהנה במשכן המכובד. מכובד!? טוב לא תמיד, אבל כך נהוג לקרוא לו. התחלתי לחשוב לעצמי, בסדר יותר נשים בכנסת זה נחמד, קידום חוקים שמקדמים את מעמד האישה ואת השוויון בין המינים זה מאוד חשוב, אבל מעבר לזה, מה זה אומר בעצם? האם יש פה באמת הזדמנות לשינוי מהותי?

צרפתי פה כמה "פנינים" של חברות כנסת מהקדנציה הקודמת.  התנהלות קשה, כוחנית, לא קשובה לאחר, של חברות כנסת שלא הייתי רוצה לפגוש בלילה בסמטה אפלה. קבלו את מירי רגב,  אנסטסיה מיכאלי וכדי שלא תגידו שאני מטה את התמונה  (כי נטיות פוליטיות דווקא יש לי) גם את  חנין זועבי  מהצד השני של הקשת הפוליטית. 

מה אני אגיד לכם, זו לא התנהלות נשית שהייתי רוצה לראות. ולא בגלל שאני מצפה מאישה להיות שקטה, נחמדה, מנומסת וכנועה. ממש לא!! להפך, אני מאחלת לכל אישה בכנסת  לדבר בקול צלול, בטוח, בהיר וברור, ואז… שתנשום ותקשיב לצד השני. זהו, זה הכל, פשוט להקשיב! דברים קסומים יכולים לקרות כשאנחנו באמת מקשיבים. נשים נבחרות ויקרות, אם באמת אתן רוצות לקדם שינוי משמעותי, אנא התחילו בשינוי ההתנהגות השיח הציבורי בכנסת. תובילו התנהלות מכבדת של הקשבה וסובלנות, שמתמקדת בחיפוש אחר הדומה  ולא  אחר השונה. תכירו באמת אחת את השנייה, בקרו זו בביתה של זו, גם אם זה בשטחים רחמנה לצלן, או בכפר ערבי, רחמנה לצלן פעם שנייה. נסו להכיר את בני הזוג, את הילדים. טילו ביחד, עשו ארוחות משותפות, בלו ביחד. תכירו, דברו, שתפו זו את זו במאוויים שלכם, בחלומות, בחזון, וגם בקשיים, בצרות בשיברונות הלב. נסו באמת להבין מאיפה כל אחת מכן באה, ואז להבין גם מה מנחה אותה בתפיסת עולמה.

אל תיפלו גם אתן לתפיסה הכול כך שטחית וכוחנית שמי שצועק יותר חזק גם צודק יותר, וגם זוכה ליותר נקודות אצל הציבור. אתן מספיק חזקות בשביל להרשות לעצמכן להקשיב, להכיל, לוותר, להתגמש, ולהישאר עם ראש פתוח לתפיסת העולם של מי שמולכם. המחאה החברתית שהוציאה מאות אלפים לרחובות בקיץ שעבר, הבהירה שהדיון הישן של אנחנו והם, החלוקה הכול כך מעצבנת לסקטורים וקבוצות נפרדות, כבר ממש נמאסה. תתחילו מהדברים שעליהם אתם מסכימות תקשיבו, תכירו, תיבנו אמון זו בזו, ואז לאט לאט אולי תגלו שהדברים עליהם אתן לא מסכימות הולכים ומצטמצמים.  זה כבר מזמן לא צריך להיות או, או, אלא גם וגם.

 מהפכת הנשים מאמר נוסף שמשך את תשומת לבי בנושא הנ"ל, מוזמנים לקרוא. 

אז יותר נשים בכנסת זה טוב לנו? אז כן, בעיקרון זה טוב. צריך  לקדם נושאים חברתיים רבים ושונים, ואין ספק שיש עוד המון עבודה לעשות לקידום השוויון בין נשים וגברים בחוק ובחיי היומיום. אבל אם ההתנהלות שלהן תהיה דומה במשהו לדוגמאות שהבאתי למעלה, מצטערת הן לא זוכות לתמיכתי אפילו שהן נשים.  אני מקווה שימצאו מספיק נשים אמיצות שידעו להוביל  שינוי עמוק בתרבות הדיון והשיח הציבורי. נשים שידעו להתגבר על הפיתוי להתחבר לתרבות הכוחנית, הצעקנית, והשטחית. להתגבר על הפחד ממה ששונה ואחר, וליצור פה מציאות אחרת. במקרה כזה הן יזכו לתמיכתי המלאה גם אם הן חובשות שביס וגרות בשטחים רחמנה לצלן פעם שלישית.

הזכרתי פה בעבר מאמר  על  מנהיגות אחרת אז הנה יש דוגמאות מעוררות השראה מהעולם הגדול שמעידות שלא חייבים להיצמד למוכר ולישן, אפשר להעז וליצור פה משהו אחר.  אז הלוואי ועכשיו בעזרת כל הנשים החדשות בכנסת, זה גם יקרה.

חיבוק יקרים, להשתמע,

דבי

מחר הבחירות!!

שלום יקרים, זהו אחרי כל הרעש והבאזז שהיה באינטרנט ובחדשות לאחרונה, מחר נגמר החלק הראשון של הבלגן בבחירות עצמן, ואז יבוא החלק השני ואולי היותר מעצבן אפילו, שבו המסחרה על ההרכב של הקואליציה תביא לי ולעוד רבים וטובים את הג'אננה. אני חושבת שזה השלב שבו הערכים ותפיסת העולם של כל מועמד ומפלגה עומדים למבחן הגדול.

האם נעמוד במה שהבטחנו? האם נתפשר ועד כמה, איפה נוכל להשפיע יותר, מבפנים או מבחוץ?  אני לא לגמרי בטוחה מה התשובה הנכונה לזה. האם עדיף להתפשר ולעשות שינוי מבפנים מתוך הקואליציה או להישאר כאופוזיציה נשכנית מבחוץ. איפה באמת המועמדים שבהם אני תומכת יעשו את המקסימום? מכמה וכמה הרצאות ששמעתי מחברי כנסת במהלך השנים האחרונות הבנתי עד כמה העבודה הפרלמנטרית חשובה גם כשחברי הכנסת באים מטעם האופוזיציה. גם אז יש להם כוח להעביר חוקים ולקדם דברים חשובים לאיכות חיינו. אבל אין ספק שעדיין את הכיוון העיקרי מוביל ראש הממשלה הנבחר והשרים.

מה שהיה מעניין לראות במהלך הקמפיינים של המפלגות השונות זה עד כמה המחאה החברתית של הקיץ שעבר הצליחה להכניס את המסרים של צדק חברתי לתוך השיח הפוליטי ממש אצל כל המפלגות. מי אמר שהמחאה לא עזרה? עזרה ועוד איך!  אולי לא השיגה מהפך גדול ומיידי אבל גרמה לשינוי בדרך שבה פתאום כולם מציגים את עצמם כחברתיים.

האמירות "אין למי להצביע", "שום דבר לא יעזור" "הכול אותו חרא" וכד', עדיין מעצבנות אותי אבל אני מנסה לחשוב מה מקורם, מה זה אומר בעצם? זה מצביע על ייאוש, על תחושה ששום דבר לא יעזור, על חוסר אונים, על תחושה שמה שהיה הוא שיהיה. תחושה שהשיטה דפוקה, שאין בעצם מי שאכפת לו, שכולם אותו דבר ועוד. מעניין שכאשר אני חושבת למי להצביע יש לי לפחות 4 קולות שהייתי שמחה לחלק בין מועמדים ומפלגות שונות. למה?, מה ההבדל?

אולי כי אני אופטימית חסרת תקנה. אולי כי הייתי שותפה לא מעט פעמים לתהליכים של שינוי שכולם אמרו שלא יצליחו והצליחו בכל זאת. אולי כי אני לא חושבת שיש שחור ולבן בפוליטיקה ויכול להיות כפי שגם קורה, שמי שאני ממש לא מזדהה עם דעותיו המדיניות, מקדם חוקים חברתיים שאני מאוד בעדם. ובעיקר כי זה מה יש ואני לא מוכנה לשבת מהצד ולא להשפיע.

מצורף סרטון מעניין מבית היוצר של אניי לאנורד, האישה והארגון שיצרו את "סיפורם של הדברים" (the story of stuff)  והשפיעו על דעת הקהל בארה"ב ובעולם כולו. סרט שתרם לקידום המודעות לנזק שגורמת תרבות הצריכה שלנו לסביבה ולחיים של כולנו. כאן היא מדברת על הנזק ההרסני שגרם התיקון לחוק שעבר בבית המשפט העליון בארה"ב שבו תאגידים וגופים מסחריים הורשו לתרום כספים ללא הגבלה למועמדים אלו ואחרים במערכת הבחירות האמריקאית. כיצד תאגידים גדולים חוסמים בעזרת כספים ותרומות לפוליטיקאים, העברה של חוקי סביבה ובריאות שאמורים להגן על האזרחים. מי אמר הון שלטון ולא קיבל?

תצביעו נכון ואל תוותרו על מעורבות ואכפתיות גם אחרי הבחירות,

דבי.

מנהיגות אחרת

שלום יקרים, מה שלומכם?

אני עכשיו בהתאוששות מביקור נוסף בבית חולים הלל יפה. הפעם זה נגמר בבכי או יותר נכון בניתוח נוסף. אחרי הרבה שעות של כאבים קשים שלא פסקו וניסיונות חוזרים לפתור את הבעיה בדרכים שמרניות יותר, שום דבר לא עזר  והטיסו אותי לחדר הניתוח לניתוח דחוף. לדעתי בקצב  הניתוחים הזה אני  תורמת לכרטיס אדי כבר בחיי. יצאתי משם ארוזה ותפורה והבטן שלי נראית כרגע כמו מתנה לחג המולד, סימנים אדומים וכחולים, וקשירות שתי וערב. בחיי רק הנצנצים המוזהבים חסרים…

ההתאוששות קלה יותר מהניתוח הקודם אבל בחיי שהייתי מוותרת בשמחה על הניסיון הנוסף הזה, הלוו מי שהוא שם למעלה שומע?! אולי מספיק כבר!?

אז בינתיים אני בבית בהחלמה ומנצלת את הזמן לכתוב שוב.

הבחירות כבר ממש כאן, למי אתם מצביעים? אני מצביעה למרץ. ואם זה יהיה תלוי בי אשמח שגם ארץ חדשה יעברו את אחוז החסימה ויכנסו לכנסת. התרשמתי מהסרטים שלהם ומכל החומר שהעלו לאינטרנט וחשוב שמי שמכיר את השיטה מבפנים יהיה שם כדי להשגיח.

לא חשוב מה תצביעו זאת אומרת כן חשוב לי מה תצביעו אבל אני לא רואה את מקומי כמשכנעת לכאן או לכאן רק דבר אחד תעשו, תצביעו!! לא מצליחה להבין את מי שלא מצביע, כאילו מה? לתת למישהו אחר להחליט בשבילך? מה הצבעת מחאה כזו, כנגד השיטה? השיטה מחורבנת, זה נכון, אבל לא להצביע בכלל זה פשוט לתת למישהו אחר את האחריות. יענו, אני לא מפה, לא איכפת לי, אני מסרט אחר. זה ממש מעצבן אותי. לא מצליחה להבין מה מחאתי פה, רוצים לשנות? אחלה, אני אתכם, אבל כרגע זה מה שיש וצריך לתת את הקול שלנו למי שהכי נראה לנו.

גם לא נכון בעיני להגיד "שאין למי להצביע" או " שכולם אותו דבר"  לא כולם אותו דבר וישנם היום הרבה כלים לבדוק את חברי הכנסת. איזה חוקים הם קידמו, מה הייתה הנוכחות שלהם בדיונים ובהצבעות השונות, מה היה פועלם בכנסת היוצאת. יש את הדיווח המרשים של המשמר האזרחי גוף שקם אחרי המחאה של הקיץ בשנה שעברה ושם לו למטרה לעקוב אחרי הפעילויות של חברי הכנסת בעיקר בוועדות השונות ולדווח לציבור. הנה הקישור לכתבה עליהם.

אין שחור ולבן וגם אם אין  מפלגה שעונה בדיוק על כל הרצונות שלכם, אז מצביעים עבור חבר הכנסת שהפעילות שלו נראית לנו הכי נכונה ומקדמים את המפלגה שלו כדי שהוא יכנס. צריך לזכור שהעבודה הפרלמנטרית היא עבודה קשה ושחורה והרבה מאיכות חיינו נקבעת בשורת החוקים שחבר כנסת זה או אחר הצליח להעביר בשבילנו. ובשביל זה דרך אגב הוא ממש לא צריך להיות חבר בקואליציה.

ושאלה נוספת שמטרידה אותי, מתי ניגמל מהחיפוש אחרי "מנהיג חזק" שיוביל אותנו בבטחה אל מול השקיעה?

מתי נפסיק לחפש מין אבא גדול כזה שיגיד לנו מה נכון, ומה לא, במה להאמין ומי צודק. מתי נפסיק לחפש סוג של בטחון מזויף בנהיגות חזקה ובמנהיג חזק, מתי נבין שמנהיג כדאי שיהיה יותר גמיש וחכם מאשר חזק ובעל אגו גדול.  מתי נתבגר כבר ונפסיק לסמוך על מי שהוא שיודע טוב יותר מאיתנו, ניתן לו את המפתחות ונלך לישון לעוד 4 שנים? מתי נפסיק לחפש מנהיג ונתחיל לחפש חזון?

חיפשתי קצת דוגמאות בעולם לסוג אחר של הנהגה למשהו שמדבר אחרת שמרגיש אחרת, הנה מאמר מעורר השראה של מנהיגות מסוג אחר באיסלנד.

מה אני אגיד לכם, מעורר קנאה… הלוואי שבמערכת הבחירות הבאה גם אצלנו.

להתראות יקרים, ולכו להצביע,

דבי