זבל זבל תרדוף…

אהלן יקרים,

זהו נגמרו החגים ויש לנו קצת שקט. ממש לא ברור לי מה חשב מי שתכנן את לוח השנה היהודי, שעם כל מצבורי החגים האלו, כמו עוגה מתוקה מדי, משאירים תחושת צימאון בפה, ורצון לקצת מים. מים של שגרה רגועה וזורמת. אצלנו בבית עברנו תקופה מאוד לא קלה. אבא של אלון נפטר לפני חודש ממחלה קשה, ואמא שלי אחרי אישפוזים ובעיות בריאות רבות, עברה לגור בבית סיעודי בקיבוץ. בעקבות החגים והצרכים המשפחתיים הסתובבתי הרבה בנסיעות בארץ ועכשיו יש לי צורך להירגע קצת ביחד בבית, ולנשום…

עץ המכנף הגדול פורח עכשיו בשפע של פרחים וצובע לנו את כל החצר בצהוב. האדמה מכוסה, השבילים, הספות, הערוגות, הכל מכוסה בשכבה של אלפי פרחים צהובים, ומאות דבורים מזמזמות במרץ בין הענפים, ממש מרגישים את החיות של העץ כמערכת אקולוגית רבת עוצמה. תמיד כשאומרים לי: "תמליצי לי על עץ שלא מלכלכך" אני אומרת שאין כזה, אבל שעץ לא מלכלך, הוא מוסיף לקרקע חומר אורגני וזו ברכה. גם כשאנחנו מטאטאים את השבילים לפחות פעם ביום, על האדמה מצטברת שכבה צהובה שיוצרת חיפוי ומעשירה את הקרקע בחומר אורגני.

עץ מכנף נאה בשיא פריחתו

הכל צהוב…

שכבות החיפוי שמכסות את הקרקע מהנשירה של הפרחים והעלים, יוצרות לאדמה שכבת הגנה מבורכת במיוחד. ההגנה הזו מפחיתה את ההתייבשות של האדמה ולכן חוסכת בהשקיה, מפחיתה את כמויות העשביה ולכן חוסכת ריסוסים ועבודת מעדר, ולדעתי היא גם יוצרת מראה מאוד יפה. כרגע כל החצר צהובה, וכשיש קצת רוח, יורד עלינו גשם צהוב ומקסים של קונפטי טבעי. נכון, מתחילים את הבוקר בטיאטוא קצר של השבילים, (התעמלות בוקר) וכל השאר פשוט ברכה.

בשנים האחרונות ככל שהעמקתי בנושאים של איכות הסביבה וקיימות כל היחס שלי ללכלוך ולזבל השתנה. בטבע אין בכלל זבל וכל מה שיוצרת המערכת הטבעית (כולל חיות מתות, ענפים ופרחים של עצים, הפרשות של בעלי חיים וכד') משמש או למזון או מתפרק לחומר אורגני באדמה ומהווה בסיס לגידול נוסף. רק האדם שהחל לייצר חומרים שלא מתפרקים או שלוקח להם אלפי שנים להתפרק, יצר את הפסולת או הזבל שמהווים בשנים האחרונות את אחת מהבעיות הסביבתיות הקשות. חיבור ההבנה שצריך להמעיט עד כמה שניתן ביצירה של זבל נוסף, יחד עם ההבנה האקולוגית שצריך לחסוך במשאבים ולהשתמש קודם כל במה שיש, ורצון לקחת כמה שפחות חלק בתרבות הצריכה המטורפת מסביבנו, הפך אותנו לזבלנים ברמות על. כל דבר שנזרק בריכוזי הזבל באזורנו, נבדק ואם יש לו שימוש חוזר הולם, נאסף אלינו. לכולנו חשוב גם היופי של המרחב מסביב, אז יש פינה בחצר שמיועדת לערימות שונות, והשאר מטופל ומטופח. בכלל אני מנסה לשרש את התפיסה שגינה אקולוגית היא גינה מוזנחת. צריך פשוט לדעת לתכנן אחרת, ולהשתמש בעקרונות תכנוניים נכונים ליצירת מרחב נעים, יפה, מזמין וחסכן במשאבים. אני עוסקת בעיקר בתכנון של פרויקטים ציבוריים, אבל נורית שגב חברתי המוכשרת, מתכננת גינות פרטיות, אקולוגיות ומופלאות, הנה כאן.

כדי לשפר את הבידוד של הבית, הבאנו מבית שאלון מתכנן ומלווה את בנייתו, (אלון הוא אדריכל שמתמחה בבניה ירוקה) עשרות לוחות קלקר, ופרסנו אותן ברווח שבין תקרת הרביץ וגג הרעפים. הבידוד של הבית גרוע למדי ונדרשת הרבה אנרגיה לחמם ולקרר את החללים הגדולים. בעזרת לוחות הקלקר יצרנו שכבת בידוד נוספת, כדי לחסוך בהוצאות של חימום וקירור.

הנה כך נראה התהליך:

אוספים לוחות קלקר ישנים לבידוד הבית

חיתוך הלוחות למשטחים ישרים

צריך סולם לטפס לפתח שבתקרה

מעלים את הלוחות, זהירות, לא ליפול!

מניחים…

יוצרים שכבת בידוד בין התקרה לגג

אלון נראה עובד קשה בתמונות אבל מי שבאמת מזיע, זה דורון שעבד במעמקי הגג וסידר שם את הלוחות זה ליד זה כמו לגו. אני ניצלתי את זכות הווטו שלי כאישה, והסתפקתי בצילום, בעידוד נלהב מהצד ובניקיון המטבח.  כמות האבק שם למעלה כל כך גדולה שזו ללא ספק הייתה המשימה הקלה יותר. כרגע המשטחים שאספנו הספיקו לפריסה מעל השטח של חדרי השינה, אם נמצא עוד, נפרוס גם מעל חלל הסלון והמטבח, או לחלופין לאלון יש רעיון להשתמש בשמיכות עבות ליצירת שכבת בידוד. למי יש שמיכות צמר או פוך ישנות למסירה? גם שמיכות מוכתמות וקרועות זה ממש בסדר.

לשכנים הצמודים לנו יש גינה מתוקתקת ומסודרת עם הרבה דשא ירוק ויפה שזוג גננים צעירים ונחמדים מגיעים אליה בצורה סדירה. כל יום חמישי בבוקר עולים משם קולות המכסחת. אני מחכה עד שהם יסיימו, ורגע לפני שהם משליכים את כל החיפוי המצוין הזה לזבל, אני מבקשת שיעבירו לי אותו לגינה שלנו. הם כבר מכירים אותי, ומשתפים פעולה בשמחה. דורון ואלון צוחקים עלי שאני מסתערת על הגננים כי הם צעירים וחתיכים אבל אלו סתם השמצות פרועות, בסך הכול אני רוצה את כסחת הדשא כחומר אורגני לכיסוי הקומפוסט בגינה. כסחת של דשא מתחממת ומתפרקת במהירות, ומאיצה את תהליכי הפירוק של הזבל האורגני בקומפוסטר.

הדשא של השכן הרבה יותר ירוק!

כסחת הדשא היא תוספת מעולה לקומפוסטר, לזירוז תהליך הפירוק של הפסולת האורגנית מהמטבח

כמתכננת נוף אקולוגית, אני ממש לא נגד דשא בכל מחיר, אבל חושבת שצריך להשתמש בו בתבונה. דשא הוא גידול שצורך הרבה מים והרבה עבודת ידיים לטיפול שוטף, ואם רוצים שהוא יהיה ממש ירוק אז גם לא מעט דשנים כימיים. יש להשתמש בו רק במקומות שמיועדים לישיבה או למשחק. לכיסוי שטח סתם, יש פתרונות אחרים הרבה יותר חסכניים, שגם תורמים ליצירת המערכת האקולוגית של הגינה. פוסט מפורט על הנושא, אולי בהמשך…

כל העלים שנאספים בגינה שלנו או מהגינות של השכנים משמשים לחיפוי ערוגות גינת הירק.

ערמה של עלים יבשים שנאספה מהרחוב

ערוגה בגינת הירק מחופה בעלים

גינת הירק שלנו נשתלה שוב, והפעם בירקות קיץ. בחורף אכלנו המון ירוקים, כרובית, כרוב וברוקולי, ונדהמנו מהגודל של שיחי הארטישוקים. שיח מקסים שמעבר לתפרחת המדהימה והטעימה שלו, הוא פשוט יפה. אני זוממת לשלב אותו בגינות האקולוגיות הציבוריות שאני מקדמת במקומות שונים.

עכשיו יש כבר עגבניות, עוד קצת חסה ששתולה תחת הצללה חלקית, הרבה פטרוזיליה, בצל ירוק, פלפלים שמתחילים, מלפפונים, שום וקישואים שונים.

ביכורי קיץ

עם גידול התירס קצת פחות הצליח לנו, ויצאו בינתיים קלחים קצת קטנים ומסכנים. מיכל המומחית שלנו לענייני גידול ירקות, אומרת שלא השקינו מספיק, טוב לומדים…

תירס עם שיניים חסרות…

בינתיים אספנו גם כמה ארונות ישנים שמהם יש תכנית לבנות לול תרנגולות קטן. תכנית שבגלל מצוקת זמן עוד לא קרתה, אבל זה ברשימה. יש משהו ביכולת לעשות שימוש חוזר בזבל שנזרק שעושה לי ממש טוב, כאילו, מין התרסה קטנה, ואמירה ששוב הצלחתי לדפוק (קצת) את מערכת הצריכה המטורפת שסביבנו. הנה פה סרטון מעולה של אנני לאנורד המקימה של האתר "סיפורם של הדברים", אחד הסרטונים הראשונים שראיתי בנושאי סביבה שעשו לי מהפך בראש. מדבר על הקשר בין תרבות הצריכה, כמויות הזבל שנערמות סביבנו, והמשבר התרבותי שבו אנו נמצאים. מומלץ מאוד, עם תרגום לעברית.

יש משהו ממכר בגידול הירקות העצמי הזה. מעבר לעובדה שזה טעים מאוד, זה גם כיף גדול לקטוף ולאסוף, בעיקר כשאלון ודורון עושים את העבודות הקשות, ואני חוגגת עם בישול הירוקים. כרגע יש במקרר קישואים עם תרד ושעועית עם קייל שגדלו בגינה מתחילת החורף. גם המחשבה שאנחנו אוכלים ירקות בריאים בניגוד לסקר הזה למשל, מעודדת מאוד. כשאני שומעת על עודפי הירקות שנזרקים בדרום, יחד מחירי הירקות הגבוהים בסופר זה פשוט משגע אותי כל המערכת העקומה הזו שנוצרה, או יותר נכון היו ארגונים ומערכות שדאגו ליצור אותה. כמה ועד כמה, יכולים חלק מהגופים הגדולים שסביבנו להיות חמדניים וכמה זה עולה לנו, זה פשוט מטריף את הדעת. הרווח המהיר, ההסתכלות לטווח קצר, פערי התיווך העצומים, שינוע הירקות מקצה הארץ לקצה השני, יבוא של ירקות ופירות אקזוטיים מחו"ל, חקלאות קונבנציונאלית שגורמת להרעלת האדמה ולזיהום מי התהום, זה הכל נושאים קשים ומורכבים ולא פשוטים לפתרון, אז לגדל ירקות לבד זה אולי צעד קטן, אבל צעד קטן לכיוון הנכון.

ההרצאה המצוינת הזו מ-TED של פעיל סביבה בשם ניק מרקס מדברת על מדד אחר לעולם. לא עוד מדד כלכלי כגון התמ"ג, התל"ג, שיעור הצמיחה, או כמה קנינו, כמה מכרנו וכמה צמח הכסף שלנו (או שלהם) בבנק, אלא מדד שמודד דברים חשובים הרבה יותר, כמו כמה אנחנו מאושרים, כמה טוב לנו בחיים, איזה איכות חיים יש לנו. הוא קרא להרצאה שלו The happy planet index תראו, ממש ממש מרתק.

להשתמע יקרים,

דבי