גברים, נשים ומה שביניהם

אהלן יקרים,

כבר 7 חודשים שאנחנו גרים יחד, אלון דורון ואני וזה כבר מרגיש טבעי לחלוטין. לפעמים  כשאני פוגשת אנשים חדשים, זה נשמע להם קצת משונה. את גרה עם שותפים? בגילך? (בכל זאת, על אף כל הקרם "אנטי איג'ין" שבו אני לא משתמשת, סטודנטית אני כבר לא נראית 🙂  ) אבל אם לא סטודנטית, אז למה לגור עם שותפים? ולוקח לי זמן להסביר שזה לא שותפים, זה משפחה. משפחה? הגבות מתרוממות שוב, אבל הם זוג! מה עושים שני גברים עם אישה אחת באותו בית? נו, זה מה שאני אומרת לכם, משפחה.

כן, עד כמה שזה נשמע מוזר, אני מרגישה שאנחנו פשוט מפתחים מודל אחר של משפחה. והחופש הזה לבחור מודלים אחרים הוא אחד מהדברים המוצלחים של תקופתנו, שבה כבר מותר לפחות בחלק מהמקומות לבחור מודלים אלטרנטיביים למושג. נו, השומע מתרצה, (או לפחות עושה את עצמו כך, כי הוא מבין שיש פה סיכוי לשמוע רכילות עסיסית,) אז איך הולך לכם ביחד? האמת, ממש טוב. לא כל יום  מסיבה, ולא כל יום חגיגות (אם כי דרמות דווקא לא חסרות) אבל בסך הכל טוב. יש כבר תפקידים קבועים, ומנהגים של בית וזה נחמד. אלון למשל עושה כביסה ואחראי על גינת הירק, דורון בעזרתי הקלה אחראי על ניקיון  הבית, ואני בעזרת דורון אחראית על הבישולים. אני אוהבת לבשל, ודורון אוהב לאפות עוגות או עוגיות ולעשות סלט חצילים. הבנים הולכים פעם בשבועיים לקניות גדולות בשוק, ושאר הזמן משלימים בקטנה את מה שחסר בחנות הטבע שליד הבית. פעמיים, שלוש בשבוע הבית הופך למין האב מקומי שזה סוג של חלל עבודה משותף, שמאפשר לאנשים שעובדים מהבית לעבוד ביחד, לעזור אחד לשני ולאכול ביחד ארוחת צהריים. בימי חמישי מיכל באה ללמד טאיצ'י ולשתות קפה. אנחנו מתחלקים בשכר הדירה ובחשבונות, ויש קופה קטנה שבה ממלאים כסף בכל פעם שצריך.

הבישול בבית על טהרת הטבעונות עם סטיות קטנות של ביצים אורגניות וקצת חמאה. או כשלדורון בא להתפנק והוא עושה משהו עם שמנת מתוקה. אני נהנית לעשות ניסיונות על הבנים בכל מיני תבשילים חדשים והכי כייף זה לבשל את הירקות שאלון מגדל בגינת הירק המפוארת שלנו. נו, אז יש אנשים שאומרים, סך הכל מה הביג דיל, כמו זוגיות רגילה. אומנם עם שני גברים ולא עם אחד (לטרטר שניים זה הרבה יותר כייף 🙂 ), אבל בסך הכל כמו בחיים זוגיים. צודקים, אבל מה שטוב לי במסגרת הזו, היא  הגמישות והיכולת לבחור. בגלל שאנחנו לא כבולים לכל מיני הרגלים וקונספציות ואין לנו תפקידים נשיים או גבריים מסורתיים, אני מרגישה שיש לי הרבה יותר בחירה. אני מבשלת כי אני נהנית לבשל, ולא כי אני האישה בבית, הגברים לא צריכים לפרנס אותי,  אין לנו ילדים חוץ ממילי החתולה וצ'וצי הכלבה אז גם נושא ה"מי יטפל בילדים" לא עולה, כך שבאמת יש את היכולת לבחור ואנחנו מחלקים בינינו את המטלות ע"פ היכולת, הפניות והרצון.

בכל שבוע יש מעגל בית או במקרה שלנו "משולש הבית" שבו משתפים יותר לעומק איפה אנחנו, מה עובר עלינו, מעבדים כעסים שאולי יש אחד על השני (ויש ברוך השם,  אנחנו ממש לא מלאכים) אבל המפגש הקבוע הזה, כמו ניקיון קבוע של הבית, מאפשר לנו לשמור על יחסים טובים ותקשורת פתוחה. יש בינינו הסכם  לדיבור של אמת ושקיפות, ואנו מנצלים את הקונפליקטים שקורים בינינו, ללמידה עצמית ולהתפתחות אישית. מדי כמה חודשים אנו מכריזים על סופ"ש ביתי שבו מלבנים ביחד את החזון האישי שלנו ואת החזון שלנו כקבוצה. בודקים את התהליך שעברנו ומישרים קו לכיוון החזון המשותף. כמו מין ספינה גדולה כזו שמדי פעם צריך לבדוק שאכן היא מפליגה לכיוון הנכון.

אז למה בעצם לגור ביחד? כי זה יותר נעים, כי זה מאתגר ומעניין, כי זה יותר כלכלי, כי כייף לגור עם חברים, אלו התשובות המובנות מאליהן, אבל יש גם פן עמוק יותר למודל הזה.   היכולת שהיא לא תמיד קלה ופשוטה ודורשת לא מעט השקעה ואנרגיה (אפרופו מעגלי הבית) לפתח אינטימיות ומחויבות עם אנשים נוספים ובמעגל רחב יותר מבן/בת הזוג הרשמי/ת שלי. אם יש משהו שאנחנו לומדים לעשות ביחד זה להרחיב את המבנים הרגילים למושג משפחה וקהילה וזה מסע אין סופי, מלמד, מאתגר ומעניין.  נראה לי שאם יותר אנשים יבינו שזה אפשרי, הבחירה הזו כבר לא תיראה מוזר, והגמישות באופציות המגורים השונות תגדל. אני מאמינה כי הגיוון והשונות שיוצרים סידורי מגורים שונים ומודלים אחרים של משפחות וקהילות בחברה האנושית מוסיף עניין וחוזק, והוא חשוב ובעל ערך ממש כמו בטבע, שבו ככול שהמגוון הביולוגי גדול יותר, מתאפשרת יצירת מערכת אקולוגית חזקה ועמידה יותר.

גינת הירק שלנו, עם הרבה ירקות חורף

צרור ירוקים מהגינה יחד עם פרחים של כובע נזיר שטעים ויפה לשלב בסלט

 

פלפל וקישוא ממולאים בבורגול ,עדשים, שקדים וצימוקים.

העצים בחצר נותנים בחודשיים האחרונים כמות עצומה של אשכוליות. כל כך הרבה שאין סיכוי שנצליח להשתמש בכולם. אז התרגלנו לשתות מיץ כל בוקר, וסחטנו כמה בקבוקים להקפאה בפריז'ר, אבל עדיין יש המון. טוב, מחלקים, נותנים שקיות למשפחה ולחברים, והעצים בשלהם, ממשיכים להפיל על ראשנו כמויות. פרסמתי בדף הפייסבוק של "מעגל המתנות  פ"ח כרכור " שיבואו לקחת אשכוליות במתנה, והגיעו גם כמה אנשים משם, אבל עדיין לא מספיק. בסוף החלטנו שזה לא לעניין שהפירות כך סתם ירקבו על הרצפה, ופתחנו דוכן מחוץ לחצר.  זה היה מצחיק. בהתחלה מי שעבר רק נעצר לרגע, הבין שיש פה משהו אחר ועדיין רוב האנשים לא העזו לקחת. איש אחד אפילו חשב שאני מוכרת אותן. אז הוספתי שלט "אשכוליות במתנה  מוזמנים לקחת הביתה" ורק אז העזו אנשים לעצור, לחייך, לאסוף כמה אשכוליות ולקחת. וזה גרם לי לחשוב, כמה זה לא מקובל בתרבות שלנו שאפשר ככה סתם לתת מתנות לאנשים זרים. מזרים אפשר או לקנות בכסף, או לגנוב, אבל אי אפשר סתם לקבל במתנה. קיבלנו לא מעט תגובות מחויכות ושמחות על הרעיון, ונחמד לדעת שיש עכשיו  מי שנהנה מהשפע..

איזה שפע!

דוכן האשכוליות לחלוקה, יחד עם מתקן של שקיות שיהיה נוח לקחת.

להשתמע,  דבי