סיבה למסיבה או סיבה לשקט? יום כיפור 2013

שלומות יקרים,

פעם, כל יום כיפור היה בשבילי סיבה למסיבה. היינו מתאגדים כמה חברים ומבלים את היממה של יום כיפור בבילויים אופייניים של חילוניים. יומיים באוהלים על חוף בים, מרתון של סרטי מלחמת הכוכבים עישונים  ואוכל,  טיולי אופניים/סקטים/רולרבליידס ברחבי העיר, וכד'. יום כיפור היה הזדמנות למפגש חברתי שמח, רצוי עם הרבה אוכל ופינוקים. מין דווקא כזה על הסגפנות והצום של כל האחרים מסביב.

בהמשך הדרך הפך יום כיפור לנקודת ציון אישית יותר. אפשרות  מבורכת לפסק זמן, התבוננות  פנימית, הקשבה למה שיש, מדיטציה, ובעיקר הרבה שקט. שקט שמאפשר באמת התבוננות עמוקה. לא כל כך בענייני סליחה וכפרה, יותר חשבון נפש של איפה אני נמצאת עם חיי, ולאן אני רוצה לקחת אותם הלאה. החיבור של ראש השנה עם יום כיפור נראה לי נכון, גם מציינים שנה חדשה וגם חושבים לאן רוצים להמשיך מכאן. ומבחינתי אין לזה שום קשר לדת כזו או אחרת, יותר מועד טוב להתבוננות ושקט.

בשנים האחרונות נהיה לי ברור  יותר ויותר, שהצורך שלנו בשקט בתוך חברה שמרעישה את עצמה לדעת בלי הפסק, נהיה פשוט הכרחי לקיום. אז אני ממליצה על יום של ניתוק כללי.  ניתוק מהטלוויזיה, האינטרנט, הסמארטפון, הטלפון  ומכל מחוללי הרעש האחרים, פשוט יום לשקט. לא שאני מחדשת פה משהו, הרי כל התרבות היהודית מבוססת על  זה , וכל הריטריטים וההתכנסויות הרוחניות של יום כיפור מתבססים על זה, אבל גם למי שלא מתחבר להוויה הרוחנית הזו, יש פה הזדמנות לשקט מסוג אחר. אפשר לנסות ולבדוק,  מה קורה כשאנחנו עוצרים לרגע, מה עולה? מה יש שם בפנים שברעש היום יום אין לנו הזדמנות לשמוע. יום כיפור הוא הזדמנות מצוינת לבדוק…

בכל שנה אני קולטת יותר עד כמה החג הזה אקולוגי. אומרים שט"ו בשבט זה החג של "הירוקים" אבל שטויות, יום כיפור הוא הרבה יותר אקולוגי. הולכים ברגל ונוסעים באופניים במקום ברכב, יש הרבה מפגשים עם משפחה וחברים סביב בית הכנסת או סביב הארוחות והסרטים. כשהולכים ברחוב ברגל בנחת פוגשים מלא מכרים ופתאום יש זמן לדבר אתם. יותר שקט, האוויר נקי הרבה יותר, יש איזה שהיא תחושת רגיעה באוויר, הזמן כאילו נמתח לו בעצלתיים ונרגע  מנוחה…

הנה שוב מאמר שכבר פרסמתי פה אבל הוא ממש מוצלח ומתאים במיוחד ליום הזה, אז מזכירה לכם שוב, בשבחי ההתבודדות:

http://slow.org.il/2012/09/24/%D7%94%D7%A8%D7%92%D7%9C%D7%99-%D7%96%D7%9F-5-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%91%D7%93%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA/

והנה עוד סרטון ממש מוצלח על העולם המטורף שלנו שבו אנחנו מחוברים למדיה כזו או אחרת  ללא הפסקה…

,http://www.youtube.com/watch?v=yUIZx3OWZh4

חיבוק יקרים,

דבי

2 מחשבות על “סיבה למסיבה או סיבה לשקט? יום כיפור 2013

  1. דורון צור

    אני מכיר את התפקיד של להיות האנדרדוג המשפחתי (זה המינוח המעצים של ה"כבשה השחורה").
    מזה שנים רבות אני מגיע למפגשים המשפחתיים עם "אג'נדה" ורוצה כאילו "להמיר את דתם" לכיוון
    הרגשי והרוחני. לפעמים זאת הזמנה למעגל לב ושיתוף, פעמים טקס עם ברכות וחיבור עם הבריאה,
    פעמים זה לקרוא קטע השראה או לספר על תפיסה שונה של התבוננות על העולם והחיים.
    זה היה מאתגר אותי בכל פעם מחדש.

    כשלא הבאתי את החלקים האלה של אישיותי ועצמי ,חשתי שאני מוותר על מי שאני, שאני בעצם
    מסתיר ומטשטש את מה שבאמת חשוב לי בחיים בגלל פחדים, בגלל שאני רוצה שיאהבו אותי ויקבלו אותי.
    ככל שאני שלם עם עצמי ומקבל את כל החלקים שבי (גם את מה שאולי נחשב כ"שריטות" בעיני אחרים) אני מרגיש בטוח יותר להביא את עצמי במלואי, פחות פומפוזי, יותר ברגישות וחמלה, ובעיקר עם כוונה.
    וזה עושה הבדל.
    במפגשים המשפחתיים שלנו בשנים האחרונות זה מקסים לראות איך יש יותר דיבור אישי ורגשי והרוח
    חזרה לשולחן החג ולטקסטי המסורת דרך דלת חדשה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s