נו, אז איפה אתם בסדר?

היי יקרים, זהו האביב כבר כאן במלוא הדרו וזה פשוט עושה שמייח בלב. אם כי במקרה שלי קצת פחות שמח באף.  רק למה קוראים לזה קדחת השחת אני רוצה לדעת, איפה בימינו יש בכלל שחת, מה אני רוקדת עם שמלה לבנה בגורן?  מין שם כזה פסטורלי ורומנטי לאף נוזל ועיניים מגרדות. אבל מילא מוכנה לסבול קצת בשביל האביב היפה הזה. אתמול היה יום השוויון בין היום והלילה ויום המועד הרשמי של תחילת האביב. זה קצת באיחור  לא?

צ'וצי' הכלבה שלי העירה אותי הבוקר בשעה בלתי נסבלת של שש ועשרים! שלחתי אותה חזרה למקומה בנהימה לא מנומסת, מה שלא הפריע לה לחזור אחרי 5 דקות, לדחוף לי את האף הקר שלה באוזן ולבקש שוב לצאת. קיללתי אותה, את אימא שלה ואת אימאימא שלה וקמתי לפתוח לה את הדלת. אחרי כל הזמן שהיא איתי היא כבר צריכה לדעת שאני לא נחמדה בבקרים! מצב הרוח שלי לא עשה עליה שום רושם והיא יצאה בקשקוש זנב. לעזאזל, מוקדם מדי בשביל לקום וכבר לא אצליח להירדם שוב, חששתי שאפילו כוס קפה לא תעזור במצבי. מקלחת יכולה להיות רעיון טוב בשביל להתעורר אבל אז חשבתי על אופציה מלבבת יותר, טבילת בוקר בעין ארובות! מים תמיד היו בשבילי התרופה לכל מצב רוח.

יצאתי  לכיוון המעיינות של עין ארובות. בדרך עברתי ליד הגינה הקהילתית הנחמדה של המושב, שתלו שם כמה עצי כליל החורש ועכשיו הם בשיא פריחתם. איזה יופי! פשוט מדהים . יפיפה העץ הזה כשהוא פורח, לא מבינה למה לא עושים אצלנו פסטיבל פריחת כליל החורש, כמו פסטיבל פריחת הדובדבן ביפן, נראה לי דרך מופלאה לחבר אנשים לטבע ולעצים. כשקצת  מתקרבים לעץ שומעים זמזום חזק של אלפי דבורים שרוחשות בין הפרחים ואוספות צוף, כמו מין אורגיה ענקית כזו של חיים ופריחה.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

אתם יכולים לדמיין לעצמכם,חורשה ענקית מלאה בעשרות עצים כאלו פורחים ביחד? המיוחד בעץ הזה הוא, שכל הפרחים יוצאים כמעט ביחד ולפני לבלוב העלים, כך שהעץ מתכסה בבת אחד בפריחה וורודה/סגולה ונהיה משאת נפשם של כל החרקים מסביב.

הלכתי בין השדות, נשמתי וניסיתי להיות שוב נחמדה אל העולם, בבוקר עוד היה יפה בחוץ, רוח קלה, קצת עננים, מקסים. הגעתי לברכה מוקדם, ושמחתי לראות שאני שם לבד. איזה כייף מתרחצי הבוקר עוד לא פה.  שמתי את הדברים בצד ונכנסתי למים, קצת קר, אבל שווה כל רגע!  אחרי כמה תנועות במים מתרגלים, זה בכל זאת לא הטמפ' של המעיינות בצפון.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ולמי שתוהה, זו ברכה עונתית שאחרי החורף הגשום שהיה, היא מלאה עד למעלה במים צלולים,  נקיים ומדהימים לרחצה. יפה שם עכשיו מאוד וזה מחזיק כך עד סוף מאי או יוני. בקייץ הברכה יבשה ומתמלאת שוב בחורף הבא… אך, אין כמו טבילת בוקר לשיפור  מצב הרוח. מלמעלה ריחף לו בז מצוי, ובצד התרוממה לה להקת חסידות על זרם אויר חם. שחיתי, השפרצתי מים והייתי מאושרת כמו ג'מוס, טוב לא סתם מוצאי מאזור עמק החולה.

כשכבר הייתי בדרך החוצה, הגיעו אבא ובן דתיים לקיים את מצוות טבילת הבוקר. הרבה אנשים דתיים מגיעים לברכה הזו לעשות טבילה. אחרי הבוקר הזה אני משוכנעת שמצוות הטבילה היא  אחת מהמצוות היפות  שיש לדתיים, זה אכן משפר מצב רוח ומאפשר לאנשים שקמים על צד שמאל כמוני, להתחבר חזרה לעולם הרבה יותר סימפטיים.

נו, אז איפה אתם בפסח? או יותר נכון בנימה פולנית יותר: ננוווווווו אז איפה אתם בסיידר? שאלה מצחיקה נכון? אבל אני אוהבת לבדוק איפה חברי מעבירים את הסדר, זה תמיד גורר  תשובות משעשעות שלא לומר כל מיני סיפורי אימה.

בסדר הפסח בקיבוץ, כל חדר האוכל היה מלא בשורות ארוכות של ספסלים ושולחנות מכוסים במפות לבנות, צנצנות קטנות עם פרחי פשתה וורודה ושיבולים מהשדה. על הקירות היו ציורים גדולים של דניאל פרלטה הצייר האלמותי של הקיבוץ שהיה ממחיז קטעים מההגדה בתמונות ענק יפיפיות.  כרגיל הסדר היה ארוך מדי וכאשר אב הסדר נתן סוף סוף את ההנחיה שאפשר להגיש את האוכל, היו התורנים יוצאים בשורה מהמטבח עם המגשים. בגלל שישבו צפוף, אי אפשר היה להעביר את האוכל על עגלות הגשה, והתורנים היו סוחבים מגשי עץ גדולים שהוכנו במיוחד בשביל פסח.  על כל מגש היו 5-6 קערות  מלאות במרק קניידלך רותח. זה היה כבד הדבר הזה.  תמיד כשעברו מאחורי הייתי מתכופפת קדימה, עוצרת את הנשימה ומקווה שהתורן המתנשף עם המגש הכבד בידיים לא ישפוך לי מרק חם על הראש.

כמיטב המסורת ילדי כיתה א' של כל שנה היו צריכים לשיר את המה נשתנה. איתרע מזלי והכיתה שלי הייתה הכיתה הכי צעירה בקיבוץ  3 שנים ברציפות. לכבוד האירוע המכונן, קיבלנו סנדלים חדשות, מכנסיים קצרים חדשים (הבנים) וסרפנים קצרים חדשים (הבנות). כל שנה לבשנו את הבגדים החדשים והחגיגיים ועלינו על הבמה לשיר.  אממה, בערב פסח  עוד לא ממש חם ואנחנו ילדים קטנים עם סנדלים ומכנסיים קצרים עומדים על הבמה, מזייפים את המה נשתנה, וקופאים מקור! מה אני אגיד לכם,  חוויה  🙂

אני אבלה את הסדר השנה עם חברים במדבר  ונעשה יציאת מצריים כהלכתה. שקט, טבע, מדבר, חברים, גבי מים, מחצלות, הרים, חול ושמיים גדולים ופתוחים. יהיה מקסים. לא יודעת אם יהיה מאוד טעים עם חבורה של ירוקים, רוחניקים, מטפלים ומחוברים למיניהם 🙂 איך שהוא בחבורה הזו האוכל זה לא בדיוק מרכז ההתרחשות, אבל מילא,  נשלים בבית. זה נראה לי סידור טוב לבלות בטבע כשכל עם ישראל בבית ליד שולחן הסדר.  אחרי יומיים כשכולם גומרים לעכל את הארוחה הגדולה ומחליטים שרוצים לצאת לטייל, לחזור מהר הביתה  ולהסתגר בבית  עד שיגמר הטירוף על הכבישים.

בני ישראל הלכו במדבר 40 שנה? חחחחהההה  הצחקתם אותי, נראה אותם צולחים את כביש 65 בין צומת הסרגל לצומת מגידו בפסח, זו יציאת מצריים אמתית.

אז צאו, טיילו ונסו לא להיתקע בפקקים יותר מדי. הוספתי כאן את  המערכון האלמותי  של דודו טופז ז"ל שהיה סרוט בנפשו אבל גם מוכשר להפליא, ותאר בצורה מדויקת את היציאה לטיול של עם ישראל.

חג שמח יקרים, הרבה צחוק, שמחה, בריאות, ויופי!

דבי

מחשבה אחת על “נו, אז איפה אתם בסדר?

  1. אורי אורן

    חג שמח דבי יקרה. האביב (האובך והחמסינים) בפתח
    ותענוג לצאת לקצת חופש בתקופה זו. אני אישית עוד לא ממש נהנה מכל האביביות כי דלקת הריאות שחטפתי עדין די משביתה אותי. מקווה שממש בקרוב אבריא לחלוטין ואוכל לצאת למרחבים הירוקים שבמכים בחוץ. חג שמח

    iUri

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s