היי יקרים,
נו… אז איך עוברים החגים?
לא פשוטה התקופה הזו. כל הריכוז הזה של החגים והשבתות שיכולים לעבור עלינו כימים ממש כיפיים ויכולים להיות לא קלים בכלל…
אני שמחה שהשנה התקופה הזו עוברת עלי ממש טוב. ביום כיפור הייתי אצל חברתי דניז בת"א. מקסים להיות בת"א ביום כיפור, כבר שכחתי כמה.
מאז שעזבתי את העיר הגדולה לטובת החיים בכפר, לא יצא לי להיות שם ביום הזה, והשנה שמחתי שהצליח. להסתובב ברחובות ללא מכוניות עם כל הילדים, אופניים, רולרבליידס, קורקינטים, כלבים ואנשים שמסתובבים להם ביחד באמצע הכביש זו שמחה גדולה. כזה כייף!
ומהבחינה הזו של שקט, של אויר נקי יותר מזיהום, של מכוניות שלא נוסעות, ושכל המרחב הציבורי שייך לנו, הולכי הרגל, מהבחינה הזו לפחות אני מצטערת שאין לנו יום כיפור כמה פעמים בשנה. איזה שקט ואיזה הפנינג שמח יש ברחובות. מאוד אקולוגי החג הזה. הולכים ברגל במקום לנהוג ברכב, נוסעים על אופניים, מתכנסים ביחד כקהילה בכל מיני מפגשים וטקסים, מתנתקים קצת מהטלוויזיה והמחשב ויש הרבה פחות זיהום אויר בחוץ, ממש חלומו של כל שומר סביבה.
בערב הכיפור לפני שנכנס החג יצא לי ללכת ברגל מרחק לא קטן בעיר. פשוט ללכת, להביט באנשים, לשוטט, לקרוא לוחות מודעות, שלטים של חנויות, כתובות שעל הבתים. איזה כייף זה יכול להיות פשוט לשוטט בעיר בשקט ברגל. חושבת כמה מעט יוצא לנו לעשות את זה. פשוט ללכת לא מתוך צורך להגיע לאן שהוא, או לעשות משהו מיוחד. אלא רק לשוטט, לבהות, לצפות בסביבה, להכיר, לראות מה חדש. רואה איש גבוה רוכב על אופניים עם ילקוט גב שבתוכו הוא הכניס זר פרחים גדול. מקדימה זה נראה כאילו הוא נוסע עם זר פרחים שמרחף לו מעל הראש. איש אחר, מבוגר, לומד בפעם הראשונה כנראה לנסוע על רולרבליידס, כל הכבוד לו! אף פעם לא מאוחר ללמוד משהו חדש. נזכרתי שגם אני לפני שנים למדתי לנסוע על רולרס ביום כיפור. למידה קצת כואבת…
לקראת הערב הלכתי עם חברה לסיבוב בתי כנסת. כמו סיבוב פאבים רק בלי האלכוהול. בבית הכנסת הראשון קיבלו אותנו מאוד בחביבות, הזמינו להיכנס וחילקו את סידור התפילות. נכנסנו, הדבר הראשון שראיתי זו ההפרדה בין הנשים והגברים, אומנם באותו מפלס ורק עם וילון דק כמחיצה, אבל בכל זאת הפרדה. אני לא מחבבת מסגרות שמקימות הפרדה כזו. נשארנו קצת, שמענו חלק מהתפילה והמשכנו הלאה.
בהמשך הלכנו לבית התפילה של עלמא שהקימה רות קלדרון. שם התמקמנו. מקום מקסים וחם שעל אף הצפיפות הגדולה קיבלו אותנו יפה ומצאו לנו מקום ישיבה. לפני הקהל המעורב עמדו גם גבר וגם אישה לבושה בטלית ושרו ביחד עם הקהל. היו מוזיקאים, כלי נגינה ומחצלת לילדים וזה הרגיש בבית.
בסידור התפילות שלהם מופיעים בנוסף לתפילות, גם שירים של ימינו וגם אזכורים לערכים של היום. נזכרתי בהגדה לפסח הקיבוצית שבה לקחו חלקים בלבד מסיפור ההגדה המקורית והוסיפו לו שירים וקטעי קריאה של טבע ואביב וחקלאות. והפכו אותה בכך למשהו שמדבר ומתייחס לתרבות הקיבוצית.
הטקס בבית עלמא היה מקסים. מעניין, נוגע ללב ועם המון מוזיקה ושירה שכולם הצטרפו אליה. התרשמתי שזו קהילה חמה שלומדת ביחד לאורך השנה ומעיזה לשאול שאלות ולחפש תשובות בדרך שלהם. אחרי התפילה חזרנו הביתה לאכול ולפגוש חברים, רוח, רוח אבל צריך גם קצת חומר J.
השנה שמעתי חוויות מחברים שהעבירו את יום כיפור בדרכים שונות ומעניינות. מסדנא ביער שבה בודקים ביחד מהו יום כיפור בשבילנו היום, מהי סליחה בשבילנו, דרך חוויה של "בילוי" היום הזה כהומלסים ברחובות ת"א יחד עם עובדים זרים, נרקומנים ושאר פליטי החברה. בילוי היום בחקירה ובלמידה עצמית, או בללמוד איך נוסעים על אופניים או רולרבליידס בפעם הראשונה. נראה לי שלא משנה איך בוחרים לבלות את היום הזה, זהו יום מיוחד שעושה לנו משהו.
גם אם בחרנו להעביר אותו עם אוכל טוב, יין משובח וחברים שנשארים לישון כי אי אפשר לנסוע. גם אז, זה יום מיוחד.
ולפעמים אני חושבת שחבל שאין לנו עוד פעם או פעמיים כאלו בשנה.
לכבוד השקט וההתבוננות הפנימית שהיום הזה מאפשר, אני מביאה פה שיר ששמעתי מאלהיה חברתי, שבזכותה נחשפתי לשיר מקסים של חפיז,
משורר סופי שפעל במאה ה-14, והוא הולך ככה:
אם מישהו יושב איתי
ואנחנו מדברים על האהוב,
אם אני לא יכול לנחם את ליבו,
אם אני לא יכול לגרום לו להרגיש
טוב יותר עם עצמו ועם העולם
אז חפיז,
רוץ מהר למסגד והתפלל –
כי הרגע ביצעת
את החטא היחיד שאני מכיר.
נכון מקסים? אז כמו שאני מבינה את זה, החטא היחיד שאני יכולה לעשות הוא לא לגרום לאנשים סביבי להרגיש טוב יותר עם עצמם ועם העולם, ועם זה אני יכולה לגמרי להתחבר. מאחלת לעצמי שאת החטא הזה לא אבצע הרבה השנה.
ועוד מאמר מקסים ברוח יום הכיפורים על חשיבות הבדידות או יותר נכון ההתבודדות בחיינו, מהאתר "האט" (slow) שכבר הזכרתי פה פעם:
חיבוק יקרים, וחגים נעימים
החיים בפיג'מה - דבי לרר 