מחשבות לשנה החדשה

אהלן יקרים מה שלומכם?

החגים שמתקרבים והעננים הלבנים בשמיים גורמים לי למצב רוח מהורהר, אז זהירות! זהו פוסט רגשני, לא מומלץ לילדים מתחת לגיל 14.

תמיד כשמתקרב ראש השנה אני מתחילה לחשוב מה הייתי רוצה לקדם, לעשות, ליצור בשנה החדשה. ומה הייתי רוצה לשחרר מהשנה הקודמת.

אז מה לשחרר מהשנה שעברה זה קל יחסית, הכי אני רוצה לשחרר את העיסוק הבלתי פוסק בבעיות בריאות ואת תחושת חוסר האונים, החשש והפחד שליוו אותי רוב הזמן. לשחרר את הדאגה, הטלפונים לרופאים ולמחלקות השונות ואת המחשבות הטורדניות מה יהיה ואיך אני אסתדר.

את הדיאטות המיוחדות, הטיפולים והמטפלים, את הבדיקות והשאלות, מה שלומך? ואיך את מרגישה? כשנימה של דאגה נכנסת לכל שאלה כזו. לפנות את כל האנרגיה שהקדשתי לכך לדברים אחרים…

ואז אני חושבת טוב, מה לשחרר זה קל יחסית, כל מה שביעס אותנו בשנה שהייתה זה ברור וקל לראות את זה… אבל מה ליצור חדש זה כבר אתגר גדול יותר.

אני מנסה לחשוב, מה יעשה אותי מאושרת? מה יגרום לי לקום בשמחה בבוקר. מה יאתגר אותי, ימריץ אותי, יגרום לי לחשוב וליצור.

מה יגרום לי להתחדש, לגדול להתפתח.

מקום טוב לחשוב על זה, הוא מתחת לעץ בכיסא שלי מול השדות. שם האופק גדול ופתוח ואני יכולה לחשוב ולתת לדמיון להמריא. מוזר, אבל אני מגלה שזה לא פשוט. כל כך אני רגילה למה שקיים, למה שיש, למה שעשיתי תמיד, שזה לא קל לחשוב על מה שהייתי רוצה לעשות בגדול, הכי גדול שאפשר.

אני מנסה להתמקד שוב במה שגורם לי שמחה, סיפוק, תחושה של עשייה, חיבור לעצמי ולסביבה.

מה באמת חשוב לי בחיים? מה עושה אותי מאושרת? מסתבר שזו לא שאלה קלה כל כך…

לא לי לפחות.

נראה לי שכאנשים מבוגרים, שרצים כל הזמן ממקום למקום, קצת שכחנו איך לחלום, לדמיין, לפנטז על החיים שאנחנו רוצים באמת. ובגלל תרבות הצריכה המטורפת שמקיפה אותנו בלי הפסק ומספרת לנו שבשביל להיות מאושרים אנחנו צריכים את זה, ואת זה, וגם את ההוא.

רובנו כבר לא יודעים מה אנחנו צריכים ורוצים באמת. וגם כשאנחנו כבר יודעים, לא תמיד אנחנו מעיזים לדמיין ולעשות את זה באמת. כי מה יגידו? ומה יחשבו עלי, ומה פתאום, וזה הרי לא יכול לקרות, ואיך אעזוב את הביטחון של העבודה שכבר יש לי? או את בן הזוג שלשטויות שלו כבר הסתגלתי. או אפילו בקטן יותר, איך אעיז לשיר או לרקוד או לכתוב כמו שתמיד רציתי. איך אעבור למקום מגורים אחר, או אסע למקום שבו תמיד רציתי לבקר. ועוד כל מיני מחשבות מקטינות ומקבעות. קשה לנו עם שינויים, זה מפחיד ומאתגר וגורם לטלטול בחיים שלא תמיד אנחנו מוכנים לו.

הדרך שלי להתמודד עם זה היא ממש לדמיין איך הייתי רוצה שהחיים שלי יראו אם לא היו לי שום מגבלות של כסף, מקום מגורים, משפחה, בריאות, וכד'.

ואז, אני מתחילה ללכת לשם, בצעדים קטנים, בהדרגה. שינויים קיצוניים זה קשה ומפחיד, אז לאט לאט אני מתקדמת לכיוון שאני רוצה ליצור. כל פעם קצת יותר.

אני מגלה שוב שחשוב לי לעסוק בנושאי סביבה, שאני רוצה לעבוד עם אנשים טובים וליצור ביחד שיתופי פעולה. אני רוצה לקדם נושאים קהילתיים, ללמוד ולהתחדש, אני רוצה אהבה גדולה בחיים שלי ומערכות יחסים טובות. אני רוצה בריאות מצוינת כמובן ואפשרות לעשות הכל עם הרבה שמחה ואהבה.

אז עכשיו אני מדמיינת, מפנטזת, חולמת ורואה איך הדברים מתחילים לנבוט ולקרום עור וגידים.

צרפתי פה קישור למאמר מעניין בנושא עם סרטון שממש כדאי לראות.

שנה טובה אנשים ונשים יקרים ויקרות מאוד!

מאחלת לכם הרבה אהבה, ושמחה. שנה של יצירה ולמידה. שנה של העזה לשחרר את מה שכבר לא עובד טוב בחיים, וליצור את מה שרצוי.

שנה שבה תתנו לדמיון להשתולל, ותעזו לגרום לזה לקרות.

חיבוק גדול,

דבי

הכיסא שלי מתחת לעץ מול השדות, מקום טוב לדמיין ולחלום. תמצאו לכם מקום פתוח, מול האופק, ודמיינו לכם את השנה החדשה. תמריאו הכי גבוה שאפשר ולכו לשם…

פינה של שקט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s