יום השנה לאבא

אהלן יקרים, מה שלומכם?

זהו, חזרתי אתמול לביתי בעין עירון אחרי חופשת הבראה נהדרת אצל אחותי, עכשיו אני שוב בביתי שלי מנסה להסתגל לחיים מחדש.

נשמע פשוט, אבל האמת היא שזה מעלה הרבה מחשבות ותהיות. מה עכשיו? אם באמת אהיה משוחררת מבעיות בריאות לזמן ארוך, אז מה עושים עם המשך חיי? אחרי כל כך הרבה זמן שבו כל מה שהעסיק אותי היה איך להבריא וכל האנרגיה שלי הופנתה לשם, נפער פתאום חלל שצריך למלא בתכנים אחרים.

לא שאני מתלוננת על כך חלילה, להפך, זה הרבה יותר נחמד לעסוק בדברים אחרים מאשר בבעיות בריאות, רק שזה מין משהו כזה שצריך לבנות מחדש. אז אני מנצלת את הזמן שיש לי עד להבראה מלאה כדי לחשוב מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה 🙂  למי שיש הצעות מוזמן לשלוח.

ביום שישי האחרון, היה יום השנה לפטירה של אבא שלי. כבר עברו שש שנים, זה לא נתפס לי איך הזמן עובר כל כך מהר. לשם שינוי הפעם התכנסנו כל המשפחה המורחבת ממש ביום הפטירה שלו ה-17 לאוגוסט. אני חושבת שזו פעם ראשונה מאז שנפטר שהעלייה לקברו הייתה ממש ביום הפטירה שלו. תמיד זה יוצא קצת לפני או קצת אחרי בהתאם למה שמסתדר לנו כמשפחה ובכפוף לכך שזה צריך להיות ביום שישי.

חם מאוד באוגוסט בכפר סאלד, ואחד הדברים שהכי זכורים לי מההלוויה זה החום המעיק שהיה. סלעי הבזלת פולטים חום כבד, הכול יבש מאוד וצהוב מסביב והעין מחפשת טיפה מנוחה, וכתם של ירוק להתנחם בו. כל הדרך לבית הקברות זמזם לי שיר בראש, "עצוב למות באמצע התמוז", איך שהוא נראה לי שזה לא סתם שהוא נפטר בימים הכי חמים של השנה.

אבא שלי היה איש גדול שסבל מאוד מחום. תמיד היה לו חם מדי, ואוגוסט ממש לא היה מהחודשים החביבים עליו. זה כנראה לא סתם שדווקא באמצע אוגוסט, בחום הגדול, הנשמה שלו התעייפה ועזבה. יום לפני מותו נחתמה הפסקת האש במלחמת לבנון השנייה, והוא כבר תכנן את החזרה לחיים הרגילים, לפני שדום לב פתאומי עצר הכול במפתיע.

היה רועש מאוד בכפר סאלד במהלך המלחמה. הפגזות מלבנון, וסוללות תותחים של צה"ל שהוצבו צמוד לקיבוץ ועשו רעש גדול כשהפגיזו חזרה. או כדברי אבא שלי: "זה עשה זץ גדול" היו לו כל מיני מילים מצחיקות שנאמרו במבטא ייקי כבד. זץ, ובוּמס, ובומבה, אוסף של מילים לתיאור שעות הפגזה לא מעטות שהוא חווה לאורך שנותיו בקיבוץ. אני זוכרת שביקשתי ממנו בתחילת המלחמה שיבוא עם אמא להיות אצלי בבית, איפה שההפגזות לא מגיעות.

תשובתו הייתה שאם במלחמת השחרור הוא לא עזב את הקיבוץ, וגם לא בשום מלחמה שבאה אחריה, הוא לא רואה שום סיבה לעשות את זה עכשיו. הוא נשאר בבית שלו וזהו! עם דגש על הבית, כי גם המקלט הקרוב ממש לא נראה לו כאופציה אפשרית.

יקה עקשן, אבל כל כך אופייני לו…

אהבתי לשמוע את הסיפורים של אבא שלי על תקופת החלוצים, הקמת הקיבוץ (כפר סאלד עלה לקרקע בשנת 1942), ימי האוהל, הפרימוס, הצנע וחצי ביצה קשה לארוחת הבוקר. התלות הבלתי נגמרת במקורות מים ותעסוקה בקיבוץ והכול תוך התמודדות בלתי פוסקת עם ההטרדות של הסורים שישבו לקיבוץ הצעיר ממש על הראש עד מלחמת ששת הימים. הוא ידע לספר יפה אבא שלי ואני מתגעגעת עד היום לארוחות הבוקר של יום שבת. אז היה זמן ושקט ואני, שאהבתי מאוד את הסיפורים שלו, הייתי מושכת אותו קצת בלשון ומהר מאוד הוא היה מפליג בסיפורים מפעם.

כשאני חושבת על התנאים הקשים שבהם הם חיו אז, זה ממש לא נתפס. היום זה לא נראה הגיוני שקבוצה של צעירים תחיה בתנאים קשים כל כך ובהתמודדות עם תנאי חיים כל כך הזויים. לגור באוהלים או בפחונים, בחום הקשה של הקיץ ובקור ובגשמים של החורף, תוך ההתמודדות הבלתי פוסקת עם בעיות בטחון, חום כבד, מלריה, קדחת, נחשים ועקרבים, מים,אוכל ופרנסה בכלל. והאידיאולוגיה החזקה שחיברה אותם לשם ושכמעט גרמה לכיליונם בימי הפילוג של התנועה הקיבוצית.

משוגעים, בחיי! מי חי היום ככה?!

וזה גורם לי לחשוב שאולי אם לדור שלנו שנולד לתוך המציאות המוגמרת, היה קמצוץ מהאידיאולוגיה והערכים שהובילו אותם, החיים שלנו פה היו נראים אחרת.

אני לא בעד הפנאטיות והטוטאליות של הקיבוצים של פעם, ממש לא, אבל כן חושבת שהערכים של פשטות, צניעות, והשאיפה ליצירה של חברה צודקת יותר, שאפיינו כל כך את דור ההורים שלי חסרים לי מאוד היום. נראה לי שהיום אנחנו מתביישים להגיד שאנו רוצים לחיות בחברה טובה יותר, ופחד, ציניות וחוסר אמון שזה באמת יכול לקרות, עוצרים אותנו מלפעול בכיוון.

דור ההורים שלי היה תמים ונאיבי והלך עם האמונה שלו. מאחלת לנו שנחזור להיות קצת יותר תמימים ומאמינים שאפשר ליצור פה משהו אחר.

חיבוק יקרים,

דבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s