זיקית

היי יקרים מה שלומכם?

אני בסדר בסך הכול, חוץ מזה שפגשתי השבוע מומחה גסטרו נוסף שהסביר לי שוב שמצבי "לא משהו". עוכרי שמחות הרופאים האלו בחיי. מה יש, אי אפשר כבר לטמון את הראש בחול בשקט ולקוות שהכול יסתדר לו איך שהוא? זהו, אז כנראה שלא ואני צריכה להבין שאין לי בעצם אופציה אחרת ולתכנן איך ומתי לעשות ניתוח. אז התחלתי לבדוק על כירורגיים נחמדים שלא אוהבים לחתוך יותר מדי. אני מנסה לבדוק קודם כול במחלקה הכירורגית בהלל יפה, מקווה שיתנו לי שם מענה טוב, ואם לא אמשיך הלאה. זה נחשב ניתוח לא נדיר או מורכב במיוחד, אבל בכול זאת המחשבה על כך לא ממש ממלאת את ליבי בשמחה. מילא, נגיע לגשר נעבור אותו, ולכם כנראה מצופה "דבי בבית חולים" עונה שנייה. J.

בשבועות האחרונים אני מגדלת חיית מחמד חדשה, זיקית. טוב מגדלת זו קצת הגדרה מוגזמת יותר נכון אני מארחת בחצרי זיקית ירקרקה שהיא בעיני אחת החיות המקסימות והמדהימות ביותר שיש. יש לי בחצר שיח מנטה גדול. לא הנענע התרבותית המעודנת והמפונקת אלא מנטה או נענעת הנחלים כמו שקוראים לה. שיח גדול מלא בעלים ירקרקים חריפים, פורח עכשיו באשכולות פריחה לבנים, שמושכים אליהם המון זבובונים וחרקים.

את השיח הזה הפכה הזיקית לביתה בשבועות האחרונים. העלים מספקים לה הגנה עד שממש קשה להבחין בה ביניהם והכמות הגדולה של הזבובונים והחרקים שבאים לפריחה מספקים לה שפע של אוכל. צ'וצ'י הכלבה שלי נבחה עליה בהתחלה אבל אחרי כמה נזיפות הבינה שאסור ועזבה אותה לנפשה. עכשיו היא חיה לה שם בשלווה ואני צופה בה בשקט. חיה מדהימה!

חוץ מהעובדה שהיא מחליפה צבעים שכילדה הייתי בטוחה שזה פשוט קסם בלתי רגיל, כל ההתנהלות שלה מרתקת. היא לא זריזה כמו חרדון או שממית. מתנהלת לה באיטיות וקל לעקוב אחריה. היא שולחת רגל אחת קדימה לענף שממול, תופסת אותו בין שתי האצבעות, לא ממש אצבעות אבל הרגל שלה מחולקת לשני חלקים שמאפשרים תפיסה של ענפים. מעבירה בזהירות את המשקל קדימה, הענף הדק מתנדנד, בודקת אם הוא יכול לשאת את משקלה, מושכת את עצמה, והופ עוזבת את הענף האחורי שבו הייתה אחוזה ומתקדמת. ככה לאט ובאצילות היא מתנהלת לה מענף לענף, מגלגלת את העיניים הבולטות במין כדורים גדולים כמעט 360 מעלות מסביב ומסתכלת על העולם.

לי זה נראה כאילו היא מהרהרת וחושבת על משמעות החיים.

אבל! שלא תיטעו, כל ההתנהלות האצילית והאיטית הזו היא רק למראית עין, כי ברגע שנקלט לה הזבוב הנכון בטווח הראיה, נשלחת החוצה לשון ארוכה ומהירה כמו ברק, וטראח! היא צדה אותו.

הפער הזה בין ההתנהלות האיטית והרגועה שלה בתנועות מדודות ומחושבות לבין המהירות שבו היא צדה את האוכל שלה, מרתק!

ממש נשיונל גאוגרפיק אצלי בחצר. ואני חושבת למה בעצם המושג "הוא כמו זיקית" קיבל אצלנו קונוטציה שלילית כל כך. מישהו שמחליף את עורו ואת דעותיו על פי הצורך, מין פוליטיקאי כזה, מישהו צבוע, לא אמין לא החלטי.

איזה שטות, חיה כזו מדהימה שאנחנו משליכים עליה את הטיפשות האנושית שלנו.

חושבת מה היה קורה עם היינו קצת יותר זיקיות בחיים. אז למשל היינו מתנהלים בעולם בשקט ובאצילות, לא עושים רעש או רושם מיותר.

היינו מתאימים את צבע עורנו לסביבה ולא חושבים להתבלט שלא לצורך. היינו גמישים ונעים באצילות אלגנטית, שולחים מדי פעם לשון ארוכה, אוכלים כדי צורכנו ולא יותר מזה, ומסתכלים על העולם בזוית ראיה גדולה ורחבה של 360 מעלות כמעט ומהרהרים…

נשמע כמו מציאות שהייתה עושה לנו ולעולמנו רק טוב, לא?

חיבוק יקרים,

דבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s