מעגלי שירה בתל אביב

היי יקרים, מה שלומכם?

אתמול בערב היה אירוע בת"א שרציתי לנסוע אליו. מעגלי שירה מקודשת. תמיד כשאני ביום לא טוב עולה ההתלבטות, האם להוציא את עצמי מהמצב הדיכאוני הזה וללכת גם כשקשה, למקום עם אנרגיה אחרת, או לנוח, להירגע, ולפעמים גם לשקוע קצת  במה שיש. אני עושה פעם כך ופעם כך לפי הכוחות שיש לי.

הפעם החלטתי לנסוע בכול זאת, הרבה בזכות הידיעה שאני נוסעת עם חבר טוב (הרבה תודה דורוני) שיתמוך ויעזור במקרה הצורך.

 מה אני אגיד לכם, היה שווה!

מעגלי שירת תפילה באמצע כיכר רבין בת"א, עם 400-500 איש שיושבים מעגל בתוך מעגל ופשוט שרים ביחד! מקסים, פותח לב ומעורר השראה.

יצירה של תרבות אחרת. תרבות שמשתמשת במרחב הציבורי כמקום למפגש, לחיבור בין אנשים, ליצירה של ביחד, לחוויה תרבותית שלא צריכים לשלם עליה, וכסף לא מחליף ידיים. משהו אחר. היו שם יותר מ-20 מוזיקאים מוכשרים שניגנו בכלים שונים, שפשוט באו עם נכונות מלאה ולב רחב לנגן ביחד ולעשות מהפכה.

מהפכה של התודעה שמראה שאפשר גם אחרת. שמראה אפשרות לתרבות אחרת, שבאה עם לב פתוח ליצור חוויה וחיבור בין אנשים, בצורה הכי פשוטה ונקייה שיש. זו חוויה שהכרתי בעולם הפסטיבלים והשאנטי של פרדס-חנה ופתאום לחוות את זה בגדול באמצע כיכר רבין היה פשוט ענק.

שרנו, ורקדנו, והתחברנו לאנשים מסביב בפשטות ובשמחה. היה יפה לראות איך אנשים שסתם חצו את הכיכר בדרכם מפה לשם, נעצרו, הקשיבו, התפלאו ואז הצטרפו לחגיגה. סביב 10:00 בלילה עלה ירח גדול ומלא מעל הכיכר והוסיף עוצמה לחוויה. ראיתי איך כל הציניות שלי מתפוגגת, ואיך כול חומות ההגנה יורדות ואני פשוט מתמסרת ליופי הזה. קל לבטל את זה כאירוע הזוי של פריקים ורוחניקים אבל לדעתי לכל אירוע כזה יש עוצמה משלו ליצירה של תרבות אחרת.

תרבות שמטפחת את הביחד, את הנתינה, שלא שוקלת כול דבר בכסף, תרבות שמפקיעה מחדש את המרחב הציבורי ממודעות הפרסומת, הקניונים, שולחנות בית הקפה, החנויות, וכל שאר הסממנים של תרבות הצריכה, חזרה אלינו לאזרחים, לתושבי העיר. אנשים שרו ביחד, נפגשו, דיברו, נסעו באופניים מסביב, שיחקו בפריסבי, בקיצור סוף סוף כיכר רבין, כיכר ההפגנות והטנקים  של יום העצמאות, נהייתה כיכר שמחה, של כולם. מרחב ציבורי אמיתי.

לקראת סוף הערב הגיע אלינו איש שקיבץ נדבות וביקש מאיתנו כסף, דורון הציע לו חיבוק במקום, והוא קיבל בשמחה. היה מצחיק ונחמד לראות שהוא ממש מיד הסכים, גם הוא הושפע מהאווירה שמסביב.

והנה קישור לסרטון שמראה את האירוע עצמו.

והנה עוד סרטון מקסים שמראה התנהלות אחרת במרחב הציבורי, תזמורת מקצועית שיוצאת לרחוב, ומנגנת יצירה מפורסמת.

שימו לב למבטים התמהים, להפתעה של האנשים מסביב, ואז לחיוך שמתפשט, לשמחה. מקסים בעיני שתרבות של קונצרטים מעונבים יוצאת לרחוב ומאפשרת את החוויה הזו לכולם. המנצח בחולצת טריקו פשוטה, הנגנים מחיכים בפה גדול, והאנשים מסביב מצטרפים לשירה.

הלוואי שעיריית ת"א הייתה מטפחת סוג כזה של תרבות במרחב העירוני.

בהמשך בדקתי את השירותים מסביב לכיכר וגיליתי, שבבית הקפה בפינה הצפון מערבית השירותים נקיים ונעימים, ובחומוסיה בפינה הדרום מזרחית, לא משהו…

חזרנו הביתה שמחים ומלאים באנרגיה טובה,

חיבוק יקרים, דבי